אוי , סודות מלוכלכים

אני שונאת את עצמי כשאני מקנאה.

אני מרגישה כמו סרח,אותה דמות שחורה נמוכה ומלוכלכת מה"מומינים" שמאחלת רע לאנשים אחרים בסתר ליבי .

חשבתי שאני יכולה לקנא רק בבנות ,כי הרי זה ההגיון .אנחנו נקנא במישהו שחשבנו שיכולנו להיות באותו מצב כמוהו 

אז אני מקנאה בגבר.

לא רק שאין לי זין ,לגברים ונשים בהחלט אין את אותה נקודת קפיצה בעולם שלנו .

הוא גבוה עם עיניים ירוקות,שפתיים מושלמות שמתאימות את עצמן בדיוק למבנה הפנים ההוליוודי .

השיער שלו בצבע חום בהיר ,הקול שלו נעים כמו ליטוף באוזן ,הוא התנדב 3 שנים בצבא למרות המחלה שיש לו 

הוא מתנהג כמו כל אדם רגיל איתה ,עוסק במקצוע נחשק שכולל רכב ומזומנים כמו ים

הוא נולד בת"א להורים משכילים ,יש לו דירה משלו שהייתה שייכת בעבר לסבא באחד הרחובות היקרים בעיר,כל זה והוא רק בן 28 .

קשה היה לי שלא להסתכל עליו בעיניים מעריצות.לעצום עיניים ולדמיין איך הוא מנשק אותי ברכות

אבל אפילו בחלומות הכי פרועים שיש לי לא ראיתי איך הוא יימשך אל מי שאני באמת . בפנטזיה האישית שלי שבה יכולתי להיות כל מי שארצה-

בחרתי להיות זו שלא רוצים בה,זו שעולה על הברכיים של הבחור ולא נותנת לו להמלט ,מנסה לשאוב קצת מהכוח הפנימי שלו בעזרת נשיקה סוערת .

ואז,בבת אחת, קינאתי בו .קיללתי אותו בסתר ליבי .

איך הוא נכנס אליי הבייתה,יושב לי על המיטה ושומר על ארשת פנים רצינית שלשמה הוא בא והוזמן ?

אני משפילה את הראש ואת המבט ולו לא עוברת אפילו לרגע המחשבה שסיקרט צריכה חיבוק או אפילו,הנה - קח ותמשש לי את הציצים . בחינם .

כל מחשבה ריאלית אחרת שתנסה לבטל את התחושה תהיה לשווא. 

הרי אני כותבת באחד האתרים הגדולים בישראל,הטור שלי זכה להצלחה ולצפיות הכי גבוהות

וגם אם אומר שבלוגריות אחרות קיבלו את אותה הזדמנות שאני קיבלתי (מה שמבטל את ה"ייחוד" שלי) - אוכל לענות שאני לפחות שמרתי על מקומי בעקביות וכל שבוע נאבקתי מחדש בעוד שהן הושלכו לאשפה.

אני בת 20 ,שוכרת דירה בתל אביב ויוצאת להשקה עם אחד האנשים שראיתם על מסך הטלוויזיה שלכם בחודשים האחרונים .

ילדות קטנות ביקשו ממנו חתימה וצילמו אותי ואותו ביחד ובתגובה ברחנו משם (לא לפני שראיינו אותו בגיא פינס) לחוף הים שם הוכחתי את היכולת שיחה הנפלאה שלי לאור השקיעה,לא לפני שעוד קצת אנשים צעקו לו ברחוב שהם אוהבים אותו והסתכלו עליי במבט מחויך .

אני היא הבחורה שלא רוצה להיראות ליד אותו כוכב כי המחשבה שאגיע לאנשהו רק בזכות זה מעבירה בי חלחלה . 

יש לי פחד מהרבה דברים לא ידועים אבל דבר אחד טבוע בתוכי וזה שאני אגיע גבוה,רחוק ולמעלה רק בזכות עצמי ולא בזכות צילום פארצי עם הכיתוב 

"החברה החדשה של X ?"

כי כשראיתי את צ'יהולי  אומן שהדיעות חלוקות עליו ( אומנות להמונים זו באמת אומנות?) ,קיבלתי את השראת חיי .

אני היא הצ'יהולי הבאה .

הרי אף אחד לא חולם להיות אומן זכוכית כשהוא היה קטן ,זה הוא לא חלום של כל אמא פולניה .וזה מה שהופך אותו לכ"כ יוצא דופן ומיוחד במינו .

וזוהי אני -

מהחומר הנדיר הזה שלא משכפלים .