אוי , סודות מלוכלכים
בת 20 ,צפונית לשעבר ,שעברה לגור לבד בת"א הנושכת והקרה |
 כינוי:
בת: 34 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2009
מעלליי בעיר הגדולה 1
"טומי !" נדנדתי לו כשחזרנו ברגל בדרך מהעבודה בקניון איילון " מתי יהיה לנו מחשב נייד ? אני מתגעגעת למגע המקלדת ובא לי לכתוב פוסט !"
"פוסט על מה?"
"על הכל!"
אז ככה יהיה 
נתחיל במקום העבודה - יס פלאנט
את אחראי המשמרת שחשבתי בהתחלה לרציניים אחראיים וטובים ראיתי מהר מאוד במראה האמיתי שלהם שהוא נע בין כאלה שלא סיימו 12 שנות לימוד לבין כאלה שצריכים מחשבון לחשב כמה זה 100 מינוס 30 .
נתחיל בביצ'ית האמיתית - דיני *השמות בדויים*
"מיס פיגי היא אחותך ?" חשבתי לעצמי בפעם הראשונה כשראיתי אותה "האם ד"ר קליין שהזריק לך את הסיליקון לשפתיים מבין שברגע שהשפה העליונה עוברת את הסנטר זה הזמן להפסיק ? הוא שם לב שנחיר שמאל עולה אל על למצח?"
וממשיך ב " תוחם שפתיים שמים בעדינות ולא בקירוב לנחיריים " ועד " אל תחייכי לעולם עד שתחליטי לעשות גשר בשיניים למרות שאת בת 25 "
כשלנו,הקופאיות הזוטרות יש 20 דקות הפסקה בסה"כ והתחייבות לשים את הפלאפון בתיק בחדר אחורי על שקט ,גברת דנה מסתובבת עם הנייד על פול ווליום,צלצול של פרחה עם אנשי קשר של "חמוטלל נשמאתייי" מרצדים לה על המסך והשיער השרוף מפנים שלה זועק שיפסיקו לחמצן אותו בגוונים כתומים .
במשמרות הראשונות דיני לא ממש שמה עליי,לא משנה כמה ניסיתי לחייך או לדבר איתה . "זה היחס לכל העובדים" חשבתי לעצמי עד שבאותו רגע באה מתלמדת עם שיער שחור בטבעי ,שיער צהוב אחרי חפיפה אצל הספר השכונתי והתיישבה ליד דנה כשהיא מנסה ללמוד איך לתקתק על מסך המגע כשפתאום אני שומעת את דיני שואלת
"מה הגוון בלונד שלך ? שלי מספר 4 ! וואי מהמם ,זה בנייה ? טבעי ?! יואו ,מעלף" ולקחה אותה תחת חסותה.
הדבר הראשון שעלה לי בראש זה - אני לא מתכוונת להתדרדר לרמת שיחות כאלה רק בשביל שמישהו ישים אליי לב .
את האחראית משמרת השנייה אנסה לתאר במדויק .
ממרומי 175 הס"מ שלי, גל יקירתנו מגיעה לי למותן . היא עונדת עגילי זהב מרשרשים ובולטים והשיער השחור שלה חסר כל חוש טעם מינימלי ובסיסי כשהיא חימצנה אותו בפסים צהובים לבנים
מראה שמתקרב עוד שניה לכלבה דלמטית ( והיא כלבה, תאמינו לי ).
כשהיא לא עושה פנים ומסתובבת עם תספורת שהייתה עדכנית לפני 3 שנים היא שמה ג'ל על תלתלי הקרקפת שלה ואני יכולה להשבע שאולי אפילו טיפה קשה לה להזיז ככה את המצח .
אחרון ,ולא חביב - דן .
גם הוא לצערי נראה כאילו סיים את כיתה י"ב ומת להשתכר לראשונה בחייו ,או ככה לפחות הוא נראה לידי כשהמצח שלו מגיע לי לציצים . בלי המדים שעושים כתפיים לכל מי ששם אותם ( מראה האייטיז איז באק!) הוא נראה כמו עוד אחד מהילדים ששואלים אם "עידן הקרח 3" כבר הגיע ואם אפשר כרטיסים לדיבוב בעברית .
ניסיתי לשנן ולהבין בהתחלה שאחראי משמרת בקולנוע בגילם זה לא שיא השאיפות שלי ושהדרך היחידה שלהם להרגיש טוב עם עצמם זה פשוט להתנשא מעל אחרים .
מה שנכון כל עוד את לא פרחה ,אם את כזאת הצטרפי לחבורה שמצחקקת כל היום עם השומר הגרוזיני שדוחף אנשים מהתור אלינו לקופה ותקתקי עם ציפורנייך על המסך ולא חלילה עם האצבע עצמה.
זה התחיל באיחור של 3 דקות מההפסקה שלי ש- 2 דקות מתוכה דפקתי על הדלת כדי שמישהו ייפתח לי להכנס ואז דן צעק עליי שכאן לא מאחרים
כשהסברתי לו שלאבא של חבר שלי גילו סרטן והוא בכה לי בטלפון הוא ענה לי ב "אה" קריר והמשיך לספור עודף .
כששמתי את הכוס קפה בקצה של השולחן לשם אף לקוח לא יגיע עם ידיו או עיניו הוא הכריח אותי לשים את זה על הריצפה מה שבסטטיסטיקה פשוטה נתן לכוס בערך 4 וחצי דקות להשפך .
המקרה האחרון שבר אותי -
ביקשתי ממנו לגשת לחדר הקטן עם התיקים כשלא היו לקוחות כדי להביא את הבקבוק מים והפלאפון צלצל
"זאת שיחה מאח שלי" חשבתי לעצמי בראש " משהו קרה,הוא לא היה מתקשר אליי סתם "
עניתי ב "אני בעבודה,ביי" מהיר וכשעוד לא הספקתי ללחוץ חזק על סולמית כדי להשתיק קיבלתי צעקה מאלעד שבמשמרת אין פלאפונים!!!!!!!!!!!!!(!!!!!!!!!!!!!)!!!!!
"אבל ניתק..ת.." עניתי לו
"א-י-ן פלאפונים במשמרת!!! את רוצה לעוף הבייתה ???"
*זאת שאלה רטורית,נכון?*
לא עזר כשניסיתי להסביר , הוא המשיך בשלו .
כל המשמרת ישבתי עם מחשבות נודדות להאם העבודה הזאת בכלל משתלמת לי ואיך אני אשתיק אותם כאן כשבסופו של דבר החלטתי לגשת אליו בסוף המשמרת ולהסביר לו שאני מבינה,לעומת הבנות הטראבל מייקריות האחרות ,גם כשרק מדברים איתי .
מבט אחד בפנים שלו והדמעות חנקו אותי , כשניסיתי לדבר ולהיות תקיפה יכולתי רק להוציא קול של ילד בן 13 כשמתחלף לו הקול בדרשת הבר מצווה ומצאתי את עצמי מובסת .
מה טומי היה אומר על זה אחרי שאני דורשת ממנו כל פעם מחדש לעמוד על שלו מול אנשים שמנסים לדרוך עליו ?
לעומת זאת אירוע שקרה לי אתמול גרם לי ללכת עם ראש זקוף -
כשאני וטומי פנינו לתחנה המרכזית בת"א מצאנו את עצמנו (כמובן) בתור ארוך כשמשהו שמתחזה למאבטחת בודק את האנשים .
יקיריי,זאת הייתה דמות מצוירת שאפילו פיקסאר ודיסני לא היו יכולים להמציא .
155 ס"מ שמשתרעים על 90 קילו עם פנים ענקיות בעלות 3 סנטרים , שיניים צהובות מסיגריות וסוכר שפונות כל אחת לכיוון אחר שבו הרוח נושבת , אף ענקי ועיניים שחורות קטנות שקרובות אחת לשנייה .
הייצור, או המאבטחת , איך שתעדיפו לקרוא לזה בדקו איזה אפגאני בזמן שהיא מבקשת ממנו פספורט
באותו רגע כבר הרגשתי מושפלת בשבילו .יש מאחורינו בקירוב 30 אנשים והיא מחליטה לעשות עכשיו שיעור אנגלית ולנסות לקרוא משהו מהפספורט שלו .
"אפשר להכנס?" שאלתי אותה
"את רואה שאני עושה משהו ,נכון ?!?!?!?!"
"כן,אבל תבדקי לנו את התיק שנייה אחת ותתני לנו להכנס "
"עכשיו אני לאא רוצה לבדוק אותך ואת תכנסי מכניסה אחרת"
*חיוך ענקי עולה לי על הפנים*
"או שלא .כאן זה לא נמל תעופה ואת לא צריכה לבדוק שום פספורט אלא רק תיקים אז תתני לנו לעבור"
"את לא תדחפי אותי !!!!!!!!"
*אני מסתובבת ומסתכלת על טומי במבט תוהה*
"אני אישה בהריון!!!!!!!"
"לא,את סתם שמנה" אמרתי לעצמי בלב
פתחתי את התיק, עברתי בניגוד לרצונה וטומי חיבק אותי מהצד עם מבט מלא גאווה 
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
