אוי , סודות מלוכלכים
בת 20 ,צפונית לשעבר ,שעברה לגור לבד בת"א הנושכת והקרה |
 כינוי:
בת: 34 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2009
A whole new world
או אמ ג'י
מאיפה אני אתחיל ?
מהדברים הפחות מעניינים - עבודה .
אחרי שעזבתי את יס פלאנט ( אינשאללה שאחד מאחראי המשמרת יבוא אליי 5 שנים מעכשיו ואני אהיה בעמדה *כלשהי* מעליהם ואתן להם את הפיטיז,הרחמים, שאנסה לגייס עמוק ממקום ליבי הצר מלהכיל ) עברתי לעבור בד"ר לק שם גלידות התבררו לי כעניין בכלל לא מתוק .
בין הריגת ג'וקים ( כן,כן , רגליים קטנות וחומות בתוך הגלידה כשמסביב הסניף בוהק ומנסה לשדר יוקרה ) למילוי דיספנסרים בגודל של כל אורך היד שלי והתחננות לטומי לקבל מסאג' כל ערב במפרקי הידיים
כי כן , היד שוב נתפסה לי כשניסיתי ללחוץ על השמפו החלטתי להתפטר גם משם .
הבוסית הייתה ,איך להגיד את זה במילים עדינות ? עכבר בדמות שטן ובעלה מספיק מפחיד כדי שאני אשמע את פורטיס ואדמיין איך אני מחברת את הקול שלו והפנים של בעלה כדי לקבל ייצור שמזכיר חילזון צרוד .
בניסיון למצוא לי חברות שם בגילי הבנתי שזה פשוט לא יילך .אם רוב בנות ה- 18 שם ימשיכו להתעסק בדיבורים איתי על השלמת בגרויות לבין " קיבלתי 1100 שקל החודש!! זה ממש הרבה " כשזה בעצם הסכום של השכר דירה שלי .
אז בקרוב אני אתחיל לעבוד בארקפה שם השכר ההתחלתי הוא טיפה יותר ממינימום ואולי אז אוכל לקנות לי לפטופ ( על האינטרנט נוותר, פשוט נגנוב מהשכנים ) .
בכל מה שקשור לחיי החברה שלי המצב לא מזהיר.
אומנם רבתי עם 2 חברות קרובות אליי בהפרש זמנים לא קצר ( עם אחת מהן זה אפילו לא היה נקרא ריב )
קראתי לאחת קמצנית (אחרי שהיא נתנה לעצמה את הכינוי הזה עשרות פעמים ) באסמס בעקבות משבר עולם קטן שבו הפלאפון שלי טבע עמוק במעמקי הכביסה לאחר שאמא של טומי שכחה להוציא אותו משם ואני ביקשתי מהחברה את הפלאפון הרזרווי שיש לה .
"את מצפה שעוד יהיו לך שליחים כשאני נותנת לך את הפלאפון שלי ?" היא הגיבה כשביקשתי ממנה להעביר אותו לידי אמא שלי , מרחק יריקה מהבית שלה והוסיפה כדי להדגיש את ההילה שנמצאת מעליה " אחרי כל מה שהיא עשתה לך אני לא מסוגלת לראות אותה "
שזאת תובנה מעניינת אתם מבינים ?
כי אני אמורה להיות הפגועה כאן AND GUESS WHAT ?
אני מדברת איתה,מחבקת אותה,צועקת עליה אבל הפלא ופלא מסוגלת אפילו להעביר לה מכשיר של 300 גרם ליד .
לא,זה לא בכוחותיה של אותה חברה .
אז באותם ימים החלפתי עם טומי כרטיס SIM כל כמה שעות מה שדיי הקשה על החיים ( אם אפשר לקרוא למה שעובר עליי עכשיו ככה ) .
עם חברה אחרת רבתי בעקבות ניתוק פלאפון בפרצוף אחרי שלא יכולתי לשמוע את הקול שלה יותר ומייד פרצתי בבכי .
זה לא נושא שיעלה על גבי הבלוג מהסיבה הפשוטה שהיא קוראת פה וכמו שלמדתי מהבלוג הקודם שלי - להעלות דברים לאינטרנט כדי למצוא דרך איך לגשר בין מה שאני חושבת ולא מסוגלת להגיד בטלפון זה פשוט מסתיים לא טוב .
סוג של השפלה קטנה מבחינתי כי הקוראים קוראים את הצד שלי ומה איתה ? היא תגיב בתגובות ? זה לא יהיה פייר .
בכל מקרה הנושא המרכזי הוא שזה בטח נראה לשתיהן כאילו אני עוברת איזשהו סוג של התמוטטות עצבים ועוד אחת מהתקופות האלה של סיקרט בו היא תחזור , תתחנן לסליחה , הן ינסו לסלוח לי אבל
Things just wouldn't be the same
מה שמאוד יקשה על החיים כדי לדבר איתן בטלפון או לצאת איתן ב 0 פעמים בחודש בו יש לנו הזדמנות .
אז אני אמשיך להשכיר סרטים בבלוקבאסטר השכונתי , לצפות לפתח שיחה כלשהי על החיים שלי עם המוכר (שפשוט לא יודע להמליץ על סרטים טובים) שכ"כ מתלהב ממקום מגוריי הקודם ולעבור הלאה .
טוב סיקרט , לפחות יש לך משפחה תומכת!!!
הו לא .
להזכירכם את יום הולדתי ה- 18 העברתי כשאני בבי"ח פסיכיאטרי מחכה לרופא תורן שיבוא לבדוק את אח שלי , בלי שום גישה לאוכל או שתייה או לכל בן אנוש שיגיד לי מזל טוב ,או סתם יחבק ויעודד ולאחר מכן אח שלי הבטיח לי את מתנת חיי -
צניחה חופשית .
החודשים עברו , המתנה נדחתה כי הרי זה בלתי אפשרי לעשות צניחה חופשית בחורף ,עברתי לדירה שלי בת"א והחלטתי שאת הכסף שהצניחה חופשית עולה אני אשקיע במזגן אחרת אני פשוט מאוד אמס למוות .
2 מאווררים על הרמה הכי גבוהה לא עוזרים כדי לסלק את הזיעה והדירה רותחת עד כדי כך שהקרמים (הפנים,ידיים ,רגליים,אפילו הגלוסים!) שצמודים לקיר חיצוני פשוט נמסו או רתחו בצורה בלתי הפיכה .
התגובה הצוננת שקיבלתי מאחי הייתה שהוא הפסיק לחלק מתנות ב"אלפי שקלים" לאחר שהוא נתן לאחותי למתנת יומולדת 31 אייפוד עם איזושהי קיבולת כ"כ ענקית של GB שיכולתי להשתמש בה אשכרה למחשב .
זאת התודה הענקית ,המדהימה החמה והאוהבת .
"אוקיי סיקרט , אז עכשיו כשחזרת למקום מגורייך הקודם ובאת לבקר את אבא , בטח היה כיף ,לא ?"
אם להחשיב את זה שכשאמרתי לאבא שלי שאני יורדת בתחנת רכבת עם שק כביסה של 7 קילו ועוד תיקים ואם הוא בבקשה יכול לבוא לקחת אותי לאחר שהרכבת נתקעה שעה וחצי באותו מקום וישבתי על הריצפה סובלת צעקות לאורך כל הדרך והוא בתגובה ניתק לי את הטלפון וצעק עליי ש"אני מאחרת!!!!!!"
מאחרת למה ? רק אלוהים יודע, כי בחיי נשמתי שאין לו שום דבר חשוב לעשות.
כל ניסיון קטן לדבר איתו לא עזר והוא שלח לי מבטים כועסים נונ-סטופ כשאני עומדת כמו ילדה בת 3 שלא מבינה למה כועסים עליה ?
למה ?
למה הוא לא שולט על הפה שלו ואומר לי לא לחזור לכאן יותר אם "ככה אני מתנהגת" כשאני באה לכאן וההתנהגות הזאת שהוא מדבר עליה זה משהו שאני לא מבינה.
ניסיתי בכל דרך אפשרית לצאת מהבית כדי שהוא לא יצטרך להתקל בי ולהטיח בי האשמות ועקיצות והוא פשוט לא מפסיק לפגוע בי .
"ומה עם אמא ? לפחות היא בסדר?"
לא, התשובה היא לא .
כשהגעתי הבייתה ביקשתי מאמא שלי להכין את המאכל האהוב עליי שהיא עושה- אוכל סיני .
כל יום שישי לא אכלתי שום דבר משביע כדי להגיע בערב ולקבל את המנה האהובה עליי כשכל מה שקיבלתי היו שאריות מלפני אלוהים יודע כמה זמן ,שהריחו ונראו כמו הקיא שלי והיא ניסתה כל הזמן להטיח את זה בי . שאני לא בסדר שמה פתאום אני מפונקת ,שהריח בא רק מהכרוב והטעם הוא אותו דבר .
היא הגישה לי זיתים ,חומוס פג תוקף וחצילים מטוגנים עם לחם שהגומי בסנדל שלי יותר רך ממנו והמבורגר שטוגן 1 וארבעים שניות וציפתה שאני אשבע.
היא פשוט לא הבינה למה אני בוכה וכל ניסיון שלי להסביר התקבל בהאשמה נוספת .
ויכולתי רק להאשים את עצמי ,מבינים ? מה פתאום ציפיתי שאחרי חודשיים בת"א אני אחזור ומישהו מהם יתייחס אליי באופן אחר ?
הרי זה היחס שקיבלתי לאורך כל הדרך כשגרתי איתם ובגלל זה עזבתי ,אז פתאום הכל יישתנה ?
כל השורש הרקוב הזה יצמח להיות משהו יפה ? משהו שהם ,המקום הזה, האנשים האלה - לא ?
סיקרט
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
