אוי , סודות מלוכלכים
בת 20 ,צפונית לשעבר ,שעברה לגור לבד בת"א הנושכת והקרה |
 כינוי:
בת: 34 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2010
Let go
אני עדיין לא יכולה לשחרר .
הכוונה היא לא לגזים בבטן אלא אליי ואל טומי . אחרי הסערה שבה הוא יצא מהבית לפני יותר משבועיים הרגשתי הקלה.המשב רוח של הדלת הנטרקת היה יותר חזק מהצפוי וזה השיב לי אויר לריאות אחרי שהרגשתי כ"כ חנוקה .
אני מודה ומתוודה - הגוף שלי והנפש שלי עשו הכל כדי לא להתמודד עם הריק הגדול (הבית קטן אבל הלבד עצום) הזה ובעצם לא בכיתי .
אני זוכרת אפילו תקופה בגיל 17 שבה עברו מעליי צעקות ,קללות וריבים של ההורים כלפיי כמו כדורים שורקים של רובים ואקדחים מעל הראש ואני עצמתי עיניים והקשבתי למוזיקה השקטה שהייתה לי בלב .
ישבתי במיטה וניסיתי לעשות פרצופים עצובים,ממש לעקם את השפתיים כלפי מטה,לאמץ את העיניים חזק חזק כדי שיצאו דמעות אבל הלחי נותרה יבשה .
אותו דבר בתקופה ההיא שטומי לא היה כאן .
הגישוש הראשוני ביני ובינו אחרי הרבה זמן של שתיקה הדדית היה מביך והרגע הראשון שבו הוא נכנס לכאן אחרי שהזמנתי אותו לישון על המיטה שלנו במקום על הספה של החבר מהעבודה היה מביך אפילו יותר .
אני במגבת קטנה עם שיער רטוב שמטפטף על הרצפה ומבט בעיניים שלא יודע מה להגיד או לעשות .בסוף נתנו חיבוק , הוא סובב את המבט כדי שאוכל להתלבש ודיברנו ודיברנו והתחבקנו והתחבקנו ונגענו קלות בכפות הידיים כשהלכנו לישון .
הקו של הגבולות היה לא מורגש עד בלתי נראה ולא ידעתי אם אפשר כמו פעם - לתת לו נשיקה על הלחי כשאני יוצאת לעבודה בבוקר,לצבוט לו בפיטמה כשיצאנו לקנות בגדים ביחד והוא הוריד את החולצה לידי,אם להחזיק לו את היד במקום ציבורי או לא,אם להשען עם הראש על הכתף שלו כשנוסעים באוטובוס ,ללטף לו את הלחי ובעיקר למשוך לו את היד בלילה כדי שיחבק אותי בתנוחת כפיות שרק בה אני נרדמת.
הזמן עשה את שלו ומצאתי את עצמי מספיק חופשייה כדי לצאת ערומה מהמקלחת לידו ואפילו ברגע תמים הוא נישק אותי בעדינות על השפתיים ושנינו הסמקנו כאילו זאת הפעם הראשונה.
היה ברור לנו שאין כאן חזרה אחד אל השני אבל מה שהיה ברור אף יותר זאת האהבה שלנו אחד לשני בתור בני אדם,אנשים,נשמות .
טומי הוא יקר ערך ושום דבר לא דומה לו ואת זה ידעתי עוד הרבה לפני ששלל גברים ניגשו אליי עם הצעות לדייטים .
היום,יום שישי ,טומי ואני ישבנו אחד ליד השני כשלצידנו מונחים התיקים הגדולים שלו שנושאים בתוכם את כל החפצים שהונחו כאן בבית והשאירו סימנים של משהו חסר.
הוא מצא דירה במרחק נסיעה של 10 דקות מכאן וזה הרגיש כאילו הוא נוסע לצד השני של העולם .
הייתי אמורה לעזור לו לסחוב את החפצים למונית אבל ברגע שראיתי את הלפטופ מונח שם בצד פרצתי בבכי שחיכיתי לו אז בגיל 17
ידעתי שהרגע הזה אמור להגיע אבל הדחקתי כ"כ חזק וזה פרץ החוצה והוציא איתו את כל הנזלת,דמעות,שיהוקים ורעידות שהגוף שלי יכל לסבול .
התחבקנו חזק,הוא יצא מהדלת בפעם השניה והפעם הרוח שהכניסה לי אויר נשאבה החוצה והותירה אותי מרוקנת לבד על המיטה
איברים מפורקים שהתחברו אחד לשני במקריות ועכשיו רק רוצים לנוח עד שהמגע יד של טומי יפיח בהם חיים .
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
