אוי , סודות מלוכלכים

היה לי קצף כחול בפה בגלל המשחת שיניים ומעטה אדום על העיניים בגלל הדמעות שהתערבבו עם המים שהרטיבו לי את הפנים והסתכלתי על הריסים שלי נהיות שחורות ועבות

ושאלתי את עצמי מה אני עושה כאן .

לא פיזית ,בבית של אמא, בחדר האמבטיה הנעול שמנסה לברוח מהצעקות שלה

אלא בכלליות .לפעמים צריך ללכת על דרך החיוב במקום על דרך השלילה ולשאול –

למה אני חיה במקום לשאול למה אני לא .

כשנשענתי ברכבת מחיפה לתל אביב , ראיתי את ההשתקפות של הפנים שלי בחלון ותהיתי איך התפקיד של הריסים בגופי הוא חסר כל השפעה .

אומרים שהריסים אמורות להגן מדברים כמו חול ,שזה כ"כ קטן שאפילו לא תשים לב שהגרגיר שם ,אבל כשזה באמת חודר זה כואב והרסני .

אז איך זה שהריסים שלי כ"כ ארוכות ושחורות והן בכל זאת לא הגנו עליי מכל מה שראיתי ?

לפעמים אני מסתכלת על האוזניים שלי וחושבת שהן קצת גדולות , אולי כדי שאוכל לשמוע קולות ותדרים של החיים שבני אדם אחרים לא שומעים , ממש כמו משרוקית כלבים .

עמדתי בתחנת אוטובוס ,חושבת לעצמי שאם הייתי כמה קילוגרמים פחות בטוח הייתי עפה אחורה מהמשב רוח שהמכוניות שחולפות על פניי עשו .

הבנתי שבדיוק כמו בחיים ,המכוניות האלו מעיפות אותי ואני נאחזת בדברים רגעיים וקלים לכיפוף .

עוד שופינג בקניון זה בדיוק כמו להאחז בענף סורר בדרך ,שלא החזיק מעמד יותר מכמה שעות - נשבר והעיף אותי יחד עם שבבים דקים שלו לסופת החיים

עוד טלפון ועוד אסמס מעוד איזה בחור רנדומלי ,זה בדיוק כמו לאחוז בפרח עדין באדמה שמחזיק אותי אפילו פחות מהענף .

אני מחפשת גזע עץ ענקי , משהו עם שורשים , כ"כ עמוק ויציב שאוכל לגור בתוכו כי קר ומפחיד לי שם בחוץ ונמאס לי שהידיים שמושטות קדימה שרוטות מענפים ועלי כותרת .

למה אני חיה ?