פרק 3

"יאללה את מוכנה? כמה זמן לוקח לך להתארגן?!" איתי צעק עליה בפלאפון, "אני כבר יורדת.." היא אמרה, לקחה את המפתח, נעלה את הבית ויצאה.

"שעה אני מחכה לך פה!" היא נעמדה מולו, "מצטערת.." היא אמרה בלחש, "לא אמרת לי לאן הולכים.." היא הדליקה מחדש את האור שכבה, "נלך אלי.." הוא אמר והתחיל ללכת, "אבל חשבתי שיוצאים.. התכוננתי והכל" היא עצרה אותו, "ואת באמת מאוד יפה" הוא חייך, "אבל אני רוצה שנלך אליי" הוא התחיל ללכת שוב,

"אני באמת רציתי שנצא היום.. בוא נלך לסרט או משהו?" גל ניסתה לחייך, "אני אמרתי לא! בואי כבר.." הוא אמר בתוקפנות והחל למשוך בידה.

 •••

"אני רוצה לחזור" הוא התיישב על המיטה של הוריו, "עומר.. מה עובר עלייך? ספרת את הימים עד שנחזור ועכשיו אתה רוצה לעזוב? מה מפריע לך?" אמא שלו שאלה אותו, "הכל השתנה.." הוא אמר מדוכא, "עומר.. לא באמת ציפית שהכל יישאר אותו הדבר.." היא חיבקה אותו, "לא בדיוק.. אבל לא ציפיתי שאיתי ימצא את החבר הכי טוב החדש שלו.. שיובל תשכח ממני.. אני באמת רוצה לחזור", "אני יודעת שזה נראה ככה עכשיו, אבל חכה, הכל לטובה" היא חייכה, "את לא באמת מאמינה בזה נכון?", "אני כן.. כי אני יודעת שככה זה.. אתה תראה שבעוד כמה ימים אתה תשמח שלא עזבת" היא הגבירה את הטלוויזיה, "סבתא מאוד רוצה לראות אותך.. תיסע אליה מתישהו" הוא קם ויצא, הוא לא מאמין שבעוד כמה ימים יובל תחזור אליו ואיתי יחליף את רועי חזרה בו.

 •••

"אני לא יכולה להירדם.. זה מפריע לי" יובל התיישבה על המיטה של רועי, הוא התעורר והתיישב, "אולי פשוט אל תחשבי על זה?" הוא שאל מנומנם, "תודה שאתה עוזר לי" היא התעצבנה ופתחה את הדלת, "נו.. יובל.." הוא קם מהמיטה, "למה זה מפריע לך כל כך?" הוא אל אותה והיא הסתובבה לעברו, "אתה באמת שואל?!" הוא הנהן, "לא יהיו לי חברות בחיים! מה יהיה עוד חצי שנה?" היא התיישבה חזרה על המיטה, "יובל.." הוא התיישב וחיבק אותה מאחור, "הכל יהיה בסדר.. חכי למחרתיים. חוץ מזה, לחצי מהבנים בקבוצה אין ממש מוח ולחצי השני הוא נמחק משתייה" הוא צחק, "באיזה חצי אתה?" היא חייכה והוא נישק אותה, "אני לא שייך אליהם, הקמתי קבוצה חדשה של אלה שאוהבים אותך" היא לא ענתה, "מה?" הוא שאל, "סתם.. הזכרת לי את עומר" הוא התרחק ממנה.

היא קמה ויצאה מהחדר, היא הרגישה שהיא צריכה לצאת קצת מהבית, אולי סיבוב בשכונה זה מה שיעזור לה לחשוב בבהירות.

 •••

עומר יצא מהבית, שיחק עם המפתחות שלו, הוא התקרב לגינה הציבורית, למגלשה שעליה תמיד הוא ויובל ישבו. הוא נעצר, המחשבות עליה עם רועי כל הזמן צצו בראשו, הוא לא יכול היה להפסיק לחשוב עליהם ביחד, זה יותר מדיי מוזר ומעצבן עבורו.

הוא המשיך ללכת לאותו כיוון, הוא זיהה אותה יושבת על המגלשה כמו שהם נהגו לעשות בכל יום חמישי, כשהיא הייתה חוזרת מהחוג שלה והוא מהמשחק,

"מה את עושה כאן?" הוא עמד ליד המגלשה, היא נבהלה והסתובבה, "לא לימדו אותך לא להתגנב מאחורי אנשים באמצע הלילה?", "פחדנית" הוא התיישב לצידה, "אז מה את עושה כאן? לא ענית לי עדיין.." היא הסתובבה לעברו והסתכלה עליו, "חושבת..", "אני מפריע לך לחשוב?" הוא שאל, "קצת.. אבל אתה יכול להישאר.." עלו לה זיכרונות נעימים משנה שעברה, הם ישבו אחד לצד השני, מסתכלים ישר ושוקעים במחשבות שלהם, "אז איך זה לחזור לארץ?" היא שאלה, הוא הסתכל עליה, "עד עכשיו לא משהו.." היא גיחך, "אני מצטערת שהיית צריך לגלות את זה ככה" היא הסתכלה עליו, גם הוא עליה, "אני לא חושב שיכלה להיות דרך שבה זה לא היה מציק לי" היא השפילה את עיניה, "אתה חזרת לתמיד? מה תעשה עכשיו?", "עכשיו? בחופש? אני לא יודע.. אבל אני יודע מה אני מת לעשות עכשיו.." היא הסמיקה והוא התקרב אליה, הם התנשקו, בדיוק כמו אז, לפני שנה.

~~~

יום אהבה שמח  (למרות שזה היה אתמול , לא נורא.. קצת באיחור).

אגב, יש רשימת 'הקוראים הקבועים', רוצים להופיע שם? תכתבו בתגובה :)