הכל מסתבך

תומר ישב בשיעור אנגלית, משחק בפלאפון שלו באיזה משחק מטומטם, כך הצליחה אור לנחש, היא כבר הוציאה את הפלאפון שלה וכתבה לרותם שכנראה בת דודה שלה באמת שברה לו את הלב.

הוא הסתכל עליה, היא חייכה והחביאה את הפלאפון מאחוריי גבה, "למי שלחת?" הוא לחש לה, "מה? סתם אמא שאלה מה להכין לצהריים" היא גיחכה, "תגידי איפה רותם?" הוא הסתכל סביב, "הלכה כנראה... הם טסים לאילת היום" היא אמרה לו והוא נחנק, "אילת? היום?" הוא התרומם ויצא מהכיתה. המורה הסתכלה על אור, "אין לי מושג" היא הרימה ידיים בכניעה.

"איך קוראים לך?" דור שאל אותה והיא ישבה לידו מוקסמת אך קפואה, "רותם" היא הצליחה לגמגם,

"באמת? לא ידעתי שככה קוראים לך" היא הרגישה את הסכינים ננעצים לה עמוק בתוך הלב, "כן.." היא לחשה, היא ידעה הכל עליו, מתי הוא אוכל, עם מי הוא מסתובב, הכל, והוא אפילו את השם שלה לא ידע, "היום הזה תקוע" הוא אמר בקלילות והיא הסתכלה עליו, "למה?" שאלה, "לא יודע.. הוא לא זז. ואם הוא זז? אז מהר מדיי. תסבירי לי מאיפה הגיע לי השיעור מתמטיקה הזה?" היא בלעה סוג של חיוך, "מאותו מקום שהגיע לי השיעור אנגלית עכשיו כנראה... אין לי כוח אליו" היא ענתה, "אז הברזת?" הוא נזכר שאנה לא ידעה איך מבריזים והתפלא שרותם ידעה ואף ביצעה בקלילות, "כשאתה אומר את זה, זה נשמע נורא" היא הצליחה לחשוב על מה הוא יחשוב עליה עכשיו אחרי שגילה שהיא הבריזה, "לא.. זה סבבה" הוא חייך, "את קלילה כזו... זה מגניב כזה" הוא חייך והיא התחילה לחשוב שאולי הוא קצת דביל, שאולי היא בנתה סביבו פנטזיה ענקית לחינם, אולי הוא לא מי שהיא תמיד חשבה שהוא, אולי... "תגידי בא לך שנלך הביתה?" הוא שאל וקטע את מחשבותיה, "לאיזה בית?" היא פחדה שהוא מתכוון שכל אחד ילך לבית שלו, "לא יודע.. מה בא לך?" הוא חייך והיא הוציאה את הפלאפון מהכיס, "בוא אליי" היא לקחה את השטח הביתי וכתבה במהירות SMS לנוגה 'אני באה הביתה איתו... פשוט תלכי מהבית', שלחה ומחקה אותו שחלילה לא ישים לב.

אנה לא הרגישה טוב, למען האמת היא הרגישה טוב אבל זה מה שאמרה לאמה כשהתחננה אליה לא ללכת באותו היום, במקום זה היא החליטה ללכת לדור. היא נכנסה לחדרו, יושבת על המיטה שלו וממתינה בקוצר רוח שיחזור כבר הביתה. היא חייבת לספר לו את החדשות המרעישות, את זה שתומר ממש התחנן אליה שהם יחזרו, היא הייתה מאושרת. היא לא הבינה מה גרם לשינוי המשמעותי הזה לפתע, אבל רצתה כבר לספר לדור ולשמוע מה דעתו.

כבר שעה וחצי שהיא מחכה לו והוא לא חוזר, הוא היה אמור להגיע כבר, היא לא הבינה לאן הוא נעלם.

והריח הזה, הריח הזה שקיים בחדר הזה מוכר לה, ריח שמזכיר לה משהו אבל היא לא יודעת להגיד מה והיא חייבת לגלות, הוא ריח נעים... היא זוכרת אותו.

דפיקה על הדלת, אנה משתתקת, שזה לא האיש הזה שיבוא ויגיד לה ללכת או משהו, היא ישבה קפואה, "מישהו פה?" קול מוכר אמר...

תומר הלך במהירות לכיוון הבית של נוגה, הוא יידע שבקרוב היא חוזרת לבית שלה ואין לו הרבה הזדמנויות, בהחלט היה ניתן לומר שהוא בנה תוכנית שלמה לימים האלה שבהם מסתבר היא בכלל לא תהיה. הוא התקדם לכיוון הבית שלה במהירות, חייב לגלות אם זה נכון, חייב לדבר איתה.

אנה פתחה את הדלת, "כן..?" היא שאלה,"אנה?" הסתכלה עליה נוגה במבט מוזר, "נוגה נכון?" היא אמרה והסתובבה והתקדמה לכיוון המיטה חזרה, "מה את עושה פה?" שאלה אותה נוגה, "מחכה לדור.. בעצם, אני לא חייבת לך הסברים. לכי" היא אמרה, "אני אלך? אני צריכה לדבר עם נועם" היא התיישבה על המיטה השנייה, "אין פה שום נועם" אמרה אנה בבוז, "בטח שכן... זה החדר שלו" היא ענתה,

"אה... שיהיה. כנראה זה השותף שאני עוד לא הכרתי".

רותם ודור התקרבו אל הבית של רותם, היא לא האמינה שזה קורה. מישהו מוכר נראה מרחוק, "שיט.." היא סיננה, "מה?" שאל דור, "סתם.. תומר שם. עזוב, בוא נלך אלייך" היא אמרה, "מה תומר עושה אצלך?" הוא שאל, "סיפור ארוך..." היא ענתה והתרחקה, נשמה לרווחה שתומר לא ניגש אליה, איך היא תסביר לו שנוגה פגשה מישהו חדש?

צלצול הפלאפון של נוגה נשמע ושתי הבנות קפצו, השקט שהיה קודם נעלם, נוגה לחצה על אחד הכפתורים והוא הושתק, "למה את מסננת אנשים?" אנה המשיכה עם הטון שלה, "את רוצה לדבר איתו?" נוגה שאלה אותה, "תומר?" אנה כבר ניחשה, נוגה הנהנה בראשה ואנה לקחה את הפלאפון מידיה,

"הלו?" היא ענתה, "אנה? אופס.. זו טעות" הוא התכוון לנתק אך היא עצרה אותו, "לא.. אני פה עם נוגה" היא אמרה, "מה את עושה עם נוגה?!", "אני בחדר של דור והיא מחכה פה למישהו" היא אמרה לו, "טוב אני מגיע. ביי" הוא אמר וניתק. "מה הוא אמר?" שאלה נוגה בסקרנות, "הוא מגיע".

"יש כאן מישהו?" שאל דור כשעמד עם רותם מחוץ לחדרו, "כן" ענתה אנה כשזיהתה את קולו, הם נכנסו.

"נוגה? אנה?" שאלה רותם, "דור מה אתה עושה עם הילדה הזו?" שאלה אנה, "קוראים לי רותם" היא חייכה, "מה אכפת לי? דור אני צריכה לדבר איתך!" היא משכה אותו, "ואו תרגיעי!" קמה נוגה מהמיטה ונחלצה לעזרת רותם, "מה את כזו עצבנית?" היא שאלה אותה, "מעניין למה.." סיננה אנה ועזבה את דור כשהבינה שהוא לא בא איתה, "אפשר לדעת איך כולכן מכירות?" הוא שאל חסר אונים ואנה מיהרה לענות, "דור.. אתה זוכר שתומר נסע ופגש מישהי? תכיר את נוגה" היא חייכה ברשעות, "מה רותם עושה פה זה אני לא יודעת" היא אמרה ונוגה חייכה, "זו בת דודה שלי" דור התבונן בה המום, "אתן בנות דודות?" הוא שאל, "כן.." אמרה רותם, מצטערת שלא נכנסו לביתה וזהו,

דפיקה נוספת בדלת נשמעה, "יופי.." סיננה אנה, "את מי עוד הזמנת?" היא שאלה את דור ובדיוק ברגע זה תומר נכנס,

"מי פספסתי?" הוא שאל, "חוץ מאותי?" חייכה אליו אנה, "ואותי.." נוגה סיננה, "רותם מה את עושה פה?" תומר פנה אל הנחמדה היחידה שנשארה מבחינתו בחדר, "אני עם דור.." היא הצביעה עליו  והוא נעמד ליד תומר, "אז רגע תומר" דור התחיל לצחוק, "אתה בחדר אחד עם שתי אקסיות?" תומר התקרב לנוגה, "נוגה.. מה את עושה פה?" הוא התעלם מהשאלה של דור, "אני מחכה למישהו.. לא עניינך" היא אמרה, "מי זה מישהו?" שאל אותה דור, "לנועם" היא אמרה, "יפה לו.. שיחק אותה" חייך דור ובחן אותה, "דביל" סיננה רותם והבינה כמה טעתה, "לא מאמי.. בצחוק" הוא חייך אליה והיא נרגעה, "טוב אני רוצה ללכת" אמרה רותם, "מחניק פה" היא התכוונה לצאת, אך נוגה עצרה בעדה, "אז אתה דור?" הוא שאלה אותו ורותם נלחצה, "אתה דור שהיה עם אנה בכל אותה תקופה?" היא שאלה, "מה זאת אומרת היה איתי?" יצאה אנה להתגוננות, "אני לא הייתי עם אף אחד. תראי חמודה, זה שהדביל הזה התאהב בך.. אלוהים יודע איך, זה דבר אחד. אבל אני לא בגדתי בו" היא אמרה, "כן? מה עם הנשיקה?" שאל תומר, "נשיקה?! התנשקתם?!" רותם קפצה, "זה קרה בטעות" סיננה אנה, "טעות?" שאל דור מאוכזב, "דור אתה יודע שזו הייתה טעות. אני אהבתי את תומר" היא אמרה, "אהבת?" שאל תומר, "כבר לא?" היא התחמקה מהשאלה והתיישבה על המיטה, "כואב לי כבר הראש.." היא אמרה, "תעני לי.. את לא אוהבת אותי יותר?" הוא שאל, "אי אפשר לשכוח מישהו ברגע" אמרה רותם מניסיון, "נוגה אל תפגעי כן? אבל דיי ברור שאתם אוהבים אחד את השנייה" היא אמרה, "טוב מה זה?! נהיית לי תוכנית יעוץ מהרדיו? שתקי!" צעקה נוגה, "תירגעי! את אמרת לי בעצמך שאת לא אוהבת אותו יותר! שפגשת מישהו חתיך וכל זה.. לא ככה?!" רותם התעצבנה כבר,

"נדלקת על נועם?" שאל דור, "מי זה נועם?!" שאלה אנה, "השותף שלי..." הוא ענה והתיישב על המיטה השנייה,

רותם פנתה לתומר, "אז תומר.. את מי אתה באמת אוהב?" היא שאלה, "תגידי את גנובה? נראה לך אני עונה על זה פה?" הוא שאל, "תומר אין לך שום מקום אחר לענות על זה! שתיהן פה, אולי תחליט סוף-סוף את מי אתה רוצה?!" היא שאלה, "מה זה את מי הוא רוצה?! מה אנחנו בשוק שהוא בוחר איזו תרנגולת בא לו לאכול בערב?!" היא צעקה, "איזה דימויים.." סינן דור,

"אני יוצאת מחר עם נועם, לסרט, כן, שתדעו כולכם. אז לא מעניין אותי מה הוא הולך להגיד גם ככה" אמרה נוגה,

"אז האמת..." הוא התחיל לומר אך דפיקה על הדלת קטעה אותו, "למה יש אנשים בחדר שלי?".