אני חזקה.

במקום בו כולכם נשברתם, אני הרמתי את ראשי. נשארתי לעמוד, בקושי, מול הדברים ששברו אתכם. רועדת, מתנדנדת, כואבת, ובקושי מחזיקה מעמד, נשארתי לעמוד.

אתם התקפלתם, פרשתם, עזבתם, התעלמתם, ואני התעמתי עם הקשיים חזיתית.

ולא לא וויתרתי.

כל יום הוא מלחמה מחדש, אבל אני מודה, זו הדרך בה בחרתי וכנראה שזו הדרך בה אלך.

אני מקווה שבסוף יהיה משהו ששווה את זה.

אתם נמושות- חסרי אופי או כוח רצון.  אתם מוותרים לעצמכם ואתם אנשים קטנים, אני בזה לכם.

אין לכם תכלית או מטרה ואתם פשוט שם, לא עושים רבע ממה שיכולתם לעשות מעצמכם.

אני תמיד, במודע או שלא שואפת למקום הגבוה ביותר, ובסוף אני גם מגיעה. אני טובה יותר ממכם.

וכן, הגיע הזמן שאוכל להגיד זאת, ואפסיק להרגיש מושפלת. אני טובה יותר ממכם, אני אגיע לגדולות ואתם, אתם אפסים. חסרי תועלת.  

יעל.