החיים קשים. יש מורדות ומועלות.

כולם רוצים שיהיו רק עליות, אבל אם אחרי כל עליה יש ירידה, עד כמה הירידה תהיה עמוקה? בלתי נשכחת, צורבת אולי?! או שזה תמיד יהיה שטוח, ויהיה משעמם. לא תראו את הטוב שבחיים אם יהיה רק טוב.

אני מרגישה לבד בעולם הזה. אנשים שטוענים שהם רוצים לעזור, לא עוזרים. אנשים שטוענים שמבינים אותי, אז לא, הם לא. אה, וזה שעשה לי טוב. אני לא בטוחה לגביו עכשיו, כי בינתיים הוא עושה לי רק רע. אבל זה לא אומר שאני לא אוהבת אותו.

ונכון, רע לי. אני רוצה לגמור עם זה. אבל מצד שני אני מחזיקה את עצמי ומנסה לעשות הרבה דברים בשביל לשפר את הכל.

אולי אני אצליח, אולי לא. לפחות אני יודעת, שאני עושה משו.

אז כן, זה חירטוטי שכל שלי, אני רק יושבת וחושבת, על עוד דרכים איך ______.

מה שאני שונאת ב___ שלי, שה*א מטעה. כ"כ חם, נעים ומרגיש טוב. אבל בעצם, מבודד קודר ורע. [כן, "ה*א" זה רק צנזור של אות, מהסיבה הפשוטה שזה מתאים גם לזכר וגם לנקבה].

מה לבחור? את ההרגשה הטובה, שבעצם עושה לי רע |או| ההרגשה הרעה, שבעצם עושה לי טוב?