דיברתי היום עם מישהו, אחד מהחכמים...והוא שאל אותי מה קורה לי בזמן האחרון ועניתי לו שאין סיבה שאני ארגיש לא בסדר אבל אני עדיין מרגישה ככה בלי לדעת את הסיבות. כמובן שזה לא הכי נכון אבל בכל זאת הוא אמר לי משהו שגרם לי לחשוב על זה הרבה

" או שאת מאוהבת, או...שמישהו מהם חסר לך"

חשבתי על זה, וכנראה..ששניהם נכונים.

ואני לא יודעת אם זה מאוהבת או לא, כי אני לא יושבת ובוכה עליו, אבל אני חושבת עליו רוב הזמן.

וכן, לא ראיתי אותו מלא זמן אז זה נשכח קצת, אבל לפני כמה ימים שראיתי אותו שם...

פשוט מלך.

כלכך מוכשר , כלכך יפה, כלכך הוא.

מאז אותו היום אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו אפילו לדקה..

פעם היה טוב...היינו קרובים, שמחים, מסוקרנים

אבל מאז..הכל השתנה, אנחנו מתראים פעם בשבוע ואפילו לא, בקושי מדברים בין לבין לא בקשר אפילו כשיש הזדמנות.

אני בחיים לא אלך אליו ואגיד לומה שאני חושבת, אני לא בן אדם כזה וגם לא יהיה.

אני כלכך רוצה אותו פה, איתי, בקרבתי, לגעת בו, לנשק אותו, לחבק אותו.

כלכך רוצה...

אבל כנראה לא מגיע לי..כל מה שאי פעם רציתי קיבלתי

ברגע שרק שמתי עין על מישהו, זה היה אחד שכבר ממזמן היה בקטע שלי

מעטים המקרים שזה לא היה וגם אם, זה היו הידלקויות קצרות וחסרות טעם.

וגם הפעם חשבתי שזה סתם, שזה עוד משהו כזה שיעבור תוך חודש...אבל לא, זה נשמך ונמשך ומתחזק ומתחזק.

ולמה? למה שהוא ירצה אותי? הוא הרי יכול להשיג כל אחת..הוא פשוט לא רוצה...

הוא חי וקליל, עושה מה שבראש שלו, לא שם על אף אחד ואף אחת, לא מתחשבן , ולא מחויב.

כלכך....הוא.

יש בי איזה ניצנוץ של תקווה, אני לא יאמר שלא...אבל..כרגע..הוא כנראה רחוק ממני.

אני יושבת ומדמיינת שאולי הוא פה איתי, לידי, מתקרב אליי, ואומר לי את כל מה שאני רוצה לשמוע ממנו.

אבל...לכולם יש אהבות חד צדדיות, לא לכולם הכל מושלם, ולא כולם תמיד מקבלים מה שהם רוצים, וכנראה הפעם אני נמצאת בין הכולם האלו..

כנראה את הטוב שלי מהחיים כבר קיבלתי, עכשיו התקופה הלא משהו טובה...

ואולי, אולי באמת יש לי דברים טובים מסביבי ואני לא שמהלב אליהם..אבל לעומת מה שהיה קודם, אין לי כלום.

ואולי אני סתם עיוורת.

אבל אני רוצה אותו.כאן.עכשיו.איתי.אותו.

אני לא בדיכאון ואני די אופטימית...לפחות לא ניחנתי בפסימיות יתר

אני יודעת שכשתגיע תקופת הטוב שלי היא תגיע, והיא תגיע.

פשוט כרגע מה שנשאר הוא שתסתיים השביתה הזו, הראש שלי יהיה עסוק בלימודים,רפואה, אימונים, ותזונה.

רוצה שכבר היא תסתיים, נמאס לשבת בבית, אני לא עושה כלום, לא מפיקה שום תועלת מזה, רק יושבת ואוכלת כמו פרה...

כששואלים אותי מה קורה לי...אין לי מה לענות..אני לא יודעת.

אני לא הולכת להגיד שאני 'מאוהבת' בו, אולי מעצם העובדה שאני מפחדת מהמושג הזה, וכנראה לא חויתי אהבה עד עכשיו. פשוט לא.

לאף אחד לא אכפת. אבל זאת אשמתי...

הייתה סיבה לזה שכל בן אדם שני אהב אותי..

וכנראה שיש סיבה לזה שעכשיו לאף אחד.

זאת אני. והאופי שלי..

בקיצור.

אני רוצה אותו כאן.עכשיו.איתי.

שתי קטעים שאני כלכך.כלכך.מזדהה איתם, והייתי חייבת לשים פה

הראשון נלקח מפה:

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=479362

"זה כמו לראות מתנה מולך, שאתה לא יודע למי היא שייכת, לא יודע מה יש בתוכה.

לא יודע כלום..

למות לפתוח אותה ולראות מה יש בפנים.

וכשאתה ניגש לפתוח אותה, העטיפה לא נגמרת, ואתה פשוט לא מצליח להגיע לעיקר, להכי חשוב במתנה.

והעטיפה, כ"כ יפה, מהפנטת..

כל עטיפה חדשה יותר מדהימה מהקודמת לה..

ומחכה.

מחכה לדקה הזאת שתצליח לפתוח את המתנה, לגלות מה יש בפנים.

ותראה, שהמתנה שלה חיכית, אפילו עוד יותר שווה מכל העטיפות, ותרצה בה כ"כ.

ואז תתהה, אם זאת המתנה שלך. אם היא שייכת לך..

עם כל שישי שעובר אתה יפה יותר בעיניי,

עם כל שישי שעובר אתה מסקרן אותי יותר.

מתי כבר אזכה לדעת מי אתה?"

ועוד קטע שנלקח מפה: http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=353681

''מכיר את ההרגשה הזאת, לחכות , ולקוות?''

''מכיר את ההרגשה הזאת, שאתה רואה אותו מרחוק, והלב יוצא מהחזה?''

''מכיר את ההרגשה הזאת, שאתה מביט בפניו, ואתה נמס במקום, על הספסל, ופשוט רוצה לרוץ ולצעוק,''

''מכיר את ההרגשה הזאת, שאם הוא לא שם לב אליך, אתה חוזר הביתה במצב רוח נפול,''

''מכיר את ההרגשה הזאת, שאחרי ערב מהנה, של דיבורים ועוד צעד כלפיו, אתה המרגיש בעננים,''

''מכיר את ההרגשה הזאת, שאתה מביט בעיניו ושוקע בהן,''

''מכיר את ההרגשה הזאת, שאתה מביט בשפתיו, והתשוקה מפעפעת בך,''

''מכיר את ההרגשה הזאת, שכל מגע, מבט, חיוך קריצה שלו, אתה מאבד שליטה וקמעט שלא אונס אותו על הספסל,''

 ''מכיר את ההרגשה הזאת, שאתה אוהב אותו?''

=(

פיס אאוט.