אני לא חושב שכמה שאנחנו גדולים בגיל ככה אנחנו בוגרים בהתנהגות..

הכל בפרופורציות כי אם נדבר עם בן אדם בן 20 או בן 30

הדבר היחידי שהוא יהיה בו מעלינו אלה התשובות שלו לגבי הטעויות שלנו.. אבל אם נסתכל על זה

בצורה של שלוש נקודות אנחנו הנקודה באמצע, הנקודה שלפנינו זה הבן אדם שנמצא בשלב המתקדם יותר בחיים שלו והנקודה שמאחורינו

זה אנחנו לפני כמה שנים זה מן מעגל... עכשיו אני בטוח שכל אחד מאיתנו עבר ברחוב וראה ילד קטן מאיתנו נגיד בשנתיים.. ואמרתם לעצמכם "פחחח הוא עוד ילד והוא יראה מזה כשהוא יגדל"...אבל הקטע פה שלדעתי אנחנו נשארים אותם האנשים והילדים הקטנים שהיינו בפנים...

מה שבאמת משנה אותנו אלה הטעויות שלנו והטעויות של בני אדם מסביבינו אבל שוב זה רק מבחוץ...

פשוט כנראה עם הזמן אנחנו לומדים להסתיר את הילד שיש בכל אחד מאיתנו בשביל להוציא את עצמינו בוגרים ולהראות שאנחנו יכולים

להשתוות לכל אחד...בשביל להראות שהנה גם אנחנו בשלב הזה וגם אנחנו עברנו תקופות...

אבל לא כולם באמת עוברים את התקופות האלה.. אולי אותם הבני אדם שמתנהגים כמו ילדים הם אנשים שפשוט לא למדו מהחיים

או אנשים שלא היה להם מה ללמוד בחיים... אולי כל הבכי שלהם וכל הקטעים שהם יושבים בצד ומתלוננים על החיים ומרחמים על עצמם כמו ילדים קטנים אלה הנסיונות שלהם להתקדם בחיים לשלב הבא..

בכל מקרה אני חושב שהבהרתי את הנקודה שלי בנושא.. מקווה שתהנו אז ביי ביי עד לפעם הבאה..=]