|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
ציורים שציירתי+פוסטתמונות (הפלאפון נגנב, השביתה נגמרת)
הלכת ואני נשארתי לבד.
אפילו לא הסכמת לקחת
את הפלאפון שלי בשביל שנדבר מידי פעם כשתהיה ברכבת. רק בשביל שאדע שאתה
בסדר.
למה אתה כה עקשן?
אפילו לא הסתכלת אחורנית, להסתכל עליי חזרה- כשעלית לתחנת
האוטובוס.
ואני נשארתי כל הזמן מאחור, מסתכלת עלייך הולך, מחכה שתסובב ראשך
אליי. שתראה אותי. אני שם. מתבוננת בך.
מבקשת רק מבט אחד קטן. רק אחד. לא יותר.
הפנה את ראשך. בבקשה. ואולי הפנת ואולי לא ראיתי. ואם כך, סליחה.
אני צריכה
אותך. מתגעגעת אלייך כל כך. חזור מחר, כפי שהבטחת.
אני מאוהבת בך כל כך.
אתמול הלכנו לטייל וכשחזרנו חזרה באוטובוס הפלאפון שלו כנראה נפל מן הכיס על המושב
בעת שישב ונשכח.
ניסינו להתקשר אליו כל כך הרבה פעמים, אפילו השארנו הודעת בקשה
למי שימצא-
כשהתקשרתי באחת הפעמים, מישהו כנראה ענה וניתק. הדבר היחידי ששמעתי
היה את הנסיעה.
במשך 40 דקות הפלאפון היה דלוק- היו פעמים שהתקשרתי וניתקו לי
לאחר ארבעה צילצולים.
לאחר כמה זמן כיבו אותו. אולי אדם טוב מצא את הפלאפון ונתן
אותו לנהג.
אולי הפלאפון היה כל הזמן אצל הנהג ובגלל זה לא יכל לענות.
אולי
הוא כרגע במחלקת אבידות ומציאות של אגד.
הלוואי.
שביתה:
כבר
כמעט חודשיים לקיום השביתה ולישיבת תלמידי התיכונים בבית.
ושלא כמו הורים רבים
שנעשו לחוצים משהייתנו בבתים בחוסר מעש, אני מתענגת על כל רגע חופש.
השביתה הזו,
שלא שגם הכי ארוכה שהייתה מאז ומעולם במדינת ישראל (נדמה לי), היא גם הכי לא
מוצלחת.
40 אלף מורים יצאו נגד האוצר במחאה והשבתת ימי הלימוד, להעלת שכרם,
לצמצום מספר התלמידים בכל כיתה והחזרת
שעות חסרות.
40 אלף לא יוצלחים שיושבים
בבית כשפחות משמינית מהם יוצאים מפעם לפעם לעוד הפגנה שאפשר לדחוף עמוק
עמוק
לחור של התחת של ארז המחשיב עצמו כמנהיג הארגון למרות שלפי הניהול והפיקוד
שלו תחת לחץ
ותחת הצעות "מפתות" שלא עונות לדרישותיהם של חבריו עוד מלכתחילה,
אפשר למנות אותו להנהיג צאן.
כל הטוקבקים של תלמידים בעדכונים בנושא השביתה
בוואלה מעוררים גיחוך עוד יותר.
"אנחנו תומכים בך ארז, אנחנו בעדך, כל הכבוד. אל
תוותר"
לא שמישהו באמת מתעניין בארזון הזה ובטח שלא אומר לעצמו :"כל הכבוד לבן
אדם", אלא פשוט מנסה
להביע את הערכתו להמשכיות השביתה.
כי כשהוא יגיע להסכם
ולא יפוצץ שום מו"מ נוסף, אני בטוחה שטבלת התגובות בוואלה בנוגע אליו, תראה אחרת
לחלוטין.
ללקק? לא יפה.
וכעת כולנו רואים מהו כוחם של 40 אלף מורים.
הפסדם רב יותר מהרווח שיקבלו לדרישותיהם.
ואני, נשארת אופטימית. השביתה נמשכת-
אני שמחה.
פוסטתמונות
מיוחל:
כשנסענו אליי ברכבת, לאחר שהיינו אצלו, צילמנו יחד את השקיעה, עם
הפלאפון, שהשתקפה מהחלון:
כולן אותו הדבר, אבל...הן יפות. המחזה יפה.
אני והוא.
הציור
שציירתי לו. האיכות גרועה והציור לא גמור.
עוד ציור לא מוצלח שציירתי לו.
ציור ישן שלי. מכיתה ט'.
| |
געגועים+ סיפור חדש ודפוק+תמונה להמחשה
אני מתגעגעת אלייך כל כך.
כמה זמן לא ראיתי אותך,
הצלחתי לשכנע את ההורים שלי שאבוא אלייך.
סופ סוף אוכל לחבק אותך, לרוץ אלייך ולקפוץ עלייך, לנשק אותך-
לגעת בך ולהריח אותך, את הבגדים שלך. של הגבר שלי.
סוף סוף נהיה יחד.
כמה תכננתי. :]
אני אפצה אותך על הזמן הזה בו לא היינו יחד.
סיפור:
היה הייתה נסיכה\The Pink Chick:
היה הייתה נסיכה,
וכל שראו ידעו זאת- הרי כתר עטר את ראשה.
ואם לה כתר, הרי לא היא בת מלוכה?
ולה שמלה רחבה תכשיטים יקרים ותסרוקת גבוהה .
לא יהיה זה מובן מאליו שתהיה נסיכה?
כה יפה הייתה היא בעיניי כל הבאים ושבים,
אשר היו מגיעים מרחוק, להתבונן ביופיה מספר רגעים ,
מרחיקה את שני צידי שפתותיה לחיוך רחב ונעים
לכל המבקשים והלא מבקשים.
מעולם לא פסקה, את עצמה הכריחה
גם כשכאבו לחייה, לחייך לא הפסיקה..
מביטה בבני ממלכתה בעיניים כחולות צלולות,
פתוחות, מכניסות ומזמינות, מעולם לא נסגרות.
וכשהלכו בני הארמון לישון שינה ערבה,
נשארה הנסיכה תמיד עם עין אחת פקוחה-
להשגיח על כולם, לשמור ולהגן מכל משמר.
מעולם לא הלכה היא לישון
מעולם לא שמה ראשה על הכר.
כה יפה היא מבחוץ וכה ריקנית היא מבפנים.
בנויה לפי מודל ודרישותם של אנשים.
וגם בראשו של אביה הקיסר-
היה כתרו אשר עטר.
הרי חייב הוא כמלך-
מוסכמות החברה דורשות,
לא בערב ולא מחר,
את הכתר יש לכבוש לאלתר.
ועם השנים, ככל שהזקינו אחרים, גידלו זקן וקמטים
נשארה הנסיכה עם אותם תווי הפנים- צעירה לעולמים.
וככל שעברו השנים, כך נשכחה הנסיכה בקרב העמים,
ראתה מוות, לידה של חיים,
וככל שעברו השנים, אבק התבצר על ראשה
וקורי עכביש נתלו על גופה עשוי הפלסטיק.
וכבר בשולי שמלתה נדבקו חתיכות ישנות מפעם
של מסטיק.
שערה נעשה דליל, נעשתה היא כבר קרחת
והיחס שהחלה לקבל, בואו נגיד את זה כך,
אפשר בהחלט לדחוף לתחת.
אך החיוך עוד נשאר והעיניים עוד פקוחות
לשמור על אלו ששכחו ממזמן, מכל הצרות
לאהוב ולהוקיר להיות שם כשיצטרכו
ולהשגיח עליהם בכל פעם כשיראו.
ואיזה מן גורל זה לנסיכה?
האין היא בת מלוכה?
הרי כתר לראשה תכשיטים ושמלה
את כל הזוהר איבדה, כל שהייתה,
הופקרה על ידי
כפיות הטובה של בני עמה,
שדאגו להחליפה באחת חדשה.
כי היא לא יותר מסתם עוד בובה.
היה הייתה נסיכה,
וכל שראו ידעו זאת- הרי כתר עטר את ראשה.
ואם לה כתר, הרי לא היא בת מלוכה?
סיפור אדיוטי. בלילה עלה בראשי רעיון לכתוב על בובה עזובה.
וזו התוצרת.
עפ"י דבריה של אחותי:"סיפור דפוק אבל חמוד".
אני מנסה לשכנע את עצמי שזה רק בגלל שהיא בת 10 וכי כשקראתי לה אותו את רוב המילים
היא לא הבינה.
משמעות השיר:
-מעולם לא פסקה לחייך ומעולם לא עצמה עיניה- בובה. היא תמיד עם עיניה פקוחות וחיוך סתמי.
-להגן על כל בני הממלכה- בובות המון פעמים משמשות כאמצעי הרגעה לילדים לשינה בלילה.
-שערה נעשה דליל- כל ההתעללויות למיניהן בבובות.
-השנים שעברו\אנשים מזקינים- ילדים גדלים ושוכחים אט אט מהבובות שלהם ומזניחים אותן באיזשהו ארון\מדף
עד להצטברות אבק וקורי עכביש.
-ממשיכה לחייך בכל זאת- לא יכולה להפסיק וממשיכה את תפקידה גם אחרי הפקרותה- אם אותו ילד גדול חוזר לפחד
עקב סרט או משהו- אז הוא שם אותה על מיטתו בלילה. (אלו ששכחו- הילד).
-בני ההמלכה שהפקירו אותה לטובת אחרת- מודרניות- קונים עוד ועוד ומזניחים את מה שהיה פעם ישן וטוב.
והיא, היא נסיכה. הרי יש לה כתר ובגדים נוצצים. ככה לא אמורה להיות נסיכה. זהו לא גורל לנסיכה.
בלה בלה בלה...
The Pink Chick
|
נכתב על ידי
,
5/12/2007 08:23
בקטגוריות אהבה ויחסים, אופטימי, סיפרותי, שחרור קיטור, אקטואליה, אינטרנט, סיפורים קצרים, סיפור מוזר, סיפורים מהחיים, ביקורת, תמונות
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
| כינוי:
בת: 33
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
