Feels like I'm stuck
פוטנציאל כפוטנציה, יומן מסע אישי |
| 1/2022
הרס עצמי.
זה תמיד אותו לופ. אותו מנגנון משחית ומיושן. לולאה הרסנית שגורמת לי להישאר באותו מקום, באותן תחושות, כשלא נשאר לי כלום בין הידיים. חזרה לדפוסי עבר מכאיבים, ניסיון לקושש תשומת לב מגברים פוגעניים, וייב לוחמני, מלחמת שוורים שבה תמיד אני נפצעת הכי עמוק והכי כואב. אני נמשכת למעגל הקסמים ההרסני הזה כמו עשן לאש, כמו פרפר לצוף, כמו זבוב לחרא. אני מחפשת את האישור שלהם כדי להרגיש למעלה. להרגיש בשליטה. להרגיש שווה. לדעת שאני יכולה לתקן. אני יכולה לסובב את הגלגל חזרה אחורה, לקחת את האנרגיה המחוללת הזאת בידיים, לאפשר לכל מה שקרה באובייקטיביות עד היום להיות רק בגלל שלא ניסיתי מספיק, שלא הראיתי את עצמי מספיק, שהשואו לא היה מדויק מספיק. הנה, עכשיו הוא יראה את הכל - הפוך. הוא ירצה, הוא יזחל, הוא ילקק, הוא יהיה כל מה שחלמת שהוא יהיה - ואז כבר תרצי לעבור לבחור הבא. את לא צריכה באמת את האישור שלו ספציפית, את צריכה את הפנטזיה הזאת ואת היכולת לתקן את מה שנשבר. הלב שלך. הוא נשבר. וזה לא היה במקרה. בשביל שלב יישבר יש צורך במיליון רגעים קטנים שנאספים אחד אחרי השני, כל אחד בתורו מוסיף גרם או שניים לערימת הלוקשים שאת מאכילה בה את עצמך עד שאת כבר לא יכולה יותר לעמוד תחת המשקל הכבד. את שוקעת. את שמת יותר מדי משקל על ערימת קרשים שנוטה ליפול. הסיפורים שלך היו שלך, הכל בראש. הם נתנו יד אבל את נתת את הכל. את כל כולך ויותר מזה. הלב שלך שווה יותר מכל מה שאי פעם יוכלו לתת. את שמה אותו על מגש מכסף ואומרת, בוא, קח. מגישה אותו תוך ידיעה תת מודעת ספק מיוחלת לניפוץ אכזרי. את הרי כל פעם מחדש נזכרת למה זה נגמר כמו שזה נגמר. זה לא היה במקרה. זה הצריך את האנרגיות שלו ואת האנרגיות שלך ואת הטרלול שקורה בתהליך הסינתזה האכזרי הזה. יש אנרגיות שלא מתחברות. אבל את רודפת אחריהן, מנסה לשלוט בהן ולקבל את הכוח שלך בחזרה. זה לא יקרה. מה שהיה- זה מה שיהיה. מה שלא עבד עד היום, ואלוהים יודע שאת אחת שמנסה... לא יעבוד גם מחר. אנשים לא משתנים. האנרגיות שלהם נשארות זהות, מרצדות, מנתרות באוויר, מסמנות לך אצבע משולשת בריבוע וצוחקות לך בפרצוף, כאילו מה חשבת? שבגלל שעברו שנתיים יהיה פה תהליך? שבגלל שהוא חזר לארץ הקודש אז הפגישה ההזויה ההיא תישכח? אז הדרך הכי טובה היא פשוט לשלוח לו הודעה ולהשפיל את כבודך עד עפר בפעם המיליון ואחת? את? דווקא את? אובייקטיבית את יותר טובה, נמאס לי לרדד את עצמי בשביל תשומת לב מהאנשים הלא נכונים. זה משחק כל כך נמוך ומלוכלך. איך תמיד אנחנו רוצים דווקא את מי שלא מאפשר, דווקא את מי ששם מקלות בגלגלים. והנה, בדיוק הרגע סיננתי מישהי שרודפת אחריי בלי הפסקה, רוצה להיות BFF ממדרגה ראשונה וכמה שאין לי כוח אליה. זה משחק של ניגודים. אנרגיות. הכל משחקים. תודעה גבוהה. הרס עצמי. שאיפות גבוהות. אנשים קטנים.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
