Feels like I'm stuck
פוטנציאל כפוטנציה, יומן מסע אישי |
| 1/2022
אני רוצה לתת מקום לרגשות לא נעימים. שיהיו נוכחים בהווה ולא לפחד מהם. לא לרדוף אחרי רגשות נעימים או ניטרליים, להצטמרר רק ממחשבה על מה יקרה אם וכאשר... כי רגשות הם בסך הכל שיקוף של המציאות כפי שאנחנו חווים אותה, רואים אותה בעיניים שלנו. אין אמת אחת אוניברסלית. האמת זזה ומשתנה ואין לה גוף או צורה. האמת היא כל מה שאנחנו מאמינים בו באותו רגע ושם זה מתחיל ונגמר. רגשות רעים, קשים או כבדים מנשוא הם איתות או סימן אזהרה, גם אם לפעמים לא הכי ברור למה הוא מופיע ומה זה הבאג הזה בתוכנה. רגשות הם כמו סימני דרך, תמרורים ונוטיפייקישן פנימיים שבסך הכל נועדו בשביל לסייע לנו לשרוד בעולם הזה, חכמת חיים של מיליוני שנים אחורה. אבולוציה של דורי דורות שהתפתחה בשביל לייצר המשכיות. זה כל מה שאנחנו מסוגלים להבין בשלב הזה של החיים. אין ממש טעם להמשיך להתעסק באיך להרגיש כי זה לא העיקר. זה כמו לנסוע בין הרים ירוקים, לחלוף על פני אגמים ונהרות עוצרי נשימה - ובמקום להתמקד בצבעים, בקולות, באוויר, לשים לב רק לתמרורי האזהרה שמדי פעם מופיעים בשולי הדרך. סבבה, אחלה. תודה שיידעתם אותי שיש סכנה בעוד 500 מטר, תודה שהזכרתם לי להוריד את הרגל מהגז. פסדר, לגיטימי. אינטואיציה זה כוח. רגש זה כלי עזר. החיים עצמם- הם המהות. והם מורכבים, תמיד יש הפתעות. זה לא מסע ידוע מראש. הכאב מובטח. השאלה היא מה עושים איתו.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
