זה לא באמת כזה רחוק . גם לשם אפשר להגיע ~ @

בפרק הקודם -

'

' פתאום כאבה לי הבטן נורא רצתי לשירותים וביקשתי סליחה מ-אמי שלא אוכל לעזור לה בשניות הקרובות עם ארוחת הערב וישר בר התנדב לעזור לה ואני הלכתי לחדר המקלחת..

נשארתי שם כמה דקות עד שהיה לי את האומץ לצאת .

ובאותו רגע..חשבתי על הנורא מכל :| '

פרק 2 - ללכת עם הלב..

'פנטסטי' חשבתי לעצמי.

כמה מטומטמת אני , בגיל 16 לשכב .

לאן לעזאזל מיהרתי .. אז מה אם הוא האהבה הכי גדולה שלי!

מיהרתי להכנס לספק.

בדרכי לשולחן האוכל מחדר השירותים התעכבתי קלות עם עצמי במסדרון , לקחתי נשיפות ארוכות ואמרתי לעצמי . . .

' יהיה בסדר מאי , יהיה בסדר שום דבר לא קרה ' .

בנסיונות להרגיע את עצמי המשכתי ללכת והגעתי לשולחן האוכל שם ישבו אמא אבא ירדן דניאל ובר.

הסתכלתי לבר לרגע בעיניים, יכולתי להשבע שהוא ראה את הכאב הזה שהרגשתי בבטן , שהוא גם חשב על מה שאני חשבתי..שהוא הרגיש את הדאגה ואת הספקות שעברו לי בראש .

' שבי מאייקי , אנחנו מחכים רק לך ' אמא אמרה.

מיהרתי להתיישב על יד בר והחזקתי לו את היד מתחת לשולחן..ניסיתי להראות שהכל בסדר, שאין לי שום מועקה על הלב והתחלתי לפתוח בשיחות עם כל מי שהיה סביב השולחן..לא הייתי כלל רעבה. אך מנימוס אכלתי , כי ידעתי שאמא שלי תדאג לשאול למה ואיך..אז בלי תאבון אכלתי ..

מהר מאוד נגמרה הארוחה , עזרתי לאמא לפנות את השולחן. ברכתי בתודה את אמי על האוכל הנהדר אף על פי שלא היה לי תיאבון ופסעתי לכיוון החדר שלי , שם ישב בר על הכסא שליד השולחן מחשב מסתובב לו ומהרהר..

' הכל בסדר בייבי ? ' שאלתי את בר

' אני חושב , מה אצלך ? את נראת מודאגת מתמיד , יש לך מזל שאמא שלך הייתה מספיק עסוקה בלאכול ולא לחקור את המבט שלך בזמן הארוחה.. ' הוא ענה.

' למה ? איזה מין מבט היה לי שהיה צריך לגרוף התעניינות מיוחדת מצד אמי ? ' שאלתי בתמיהה כאילו שניינו לא יודעים על מה מדובר.

' את יודעת בדיוק על מה אני מדבר ' .

פתאום ראיתי בעיניו את הרצינות , והססתי לרגע אם מה שקרה יחזיק או ישבור את הקשר בייני לביינו ..

' בר , אתה יודע כמה אתה חשוב לי וכמה אני אוהבת אותך..וכמה אני שמחה שהייתי איתך בפעם הראשונה שלי שהייתה לגמרי מדהימה . ואתה יודע שלא הבעתי שום סימן דאגה בזמן שקיימנו את היחסים. אבל אני חרדה מכאב הבטן שתקף אותי בפתאומיות דקות אחריי שגמרנו , ז"א גמרת..'  אמרתי במין מבוכה פנימית .

' אולי זה בגלל שזו הייתה הפעם הראשונה שלך. אני לא חושב שאת צריכה לחשוב על הגרוע ביותר.. מה הסיכויים,

הריי היינו מוגנים , לא? ' הוא שאל.

' כן.. ' אמרתי בשקט..' אבל מה אם זה נקרע.. מה אם , לא יודעת בר..אני מודאגת . נראה אם המחזור שלי יהיה סדיר השבוע אני אמורה לקבל '..

'טוב מאייקי , תחכי שבוע ואם לא אני מבטיח לך שנמצא פתרון נלך לאן שצריך , אל תדאגי . ' הוא אמר בקול נינוח ונשק לי על השפתיים ..

באותו רגע הרגשתי שהכל בסדר שאולי אני סתם מודאגת..

בר ביקש להשאר לישון אצלנו, אבל הרגשתי שהלילה..אני צריכה את עצמי. ורק את עצמי..

הוא כמובן הבין ואמר לי שנדבר מחר , ושאתקשר אליו אם משהו לא מרגיש לי בנוח..

ליוויתי אותו לדלת , הצצתי לרגע שאחיי הקטנים לא יצוצו לי משום מקום , נתתי לבר נשיקה ענקית ומתוקה.

ונפרדנו לשלום.

הלכתי בצעדים גדולים לחדר שלי , נכנסתי אליו נעלתי את הדלת והתיישבתי על המיטה עם הפלאפון ביד .

אשת הקשר הזמינה שלי הייתה כמובן - לירון.

' לירונה , אני צריכה את העזרה שלך..דחוף ' אמרתי בקול מודאג..אבל נינוח במקצת.

' כן בובה, מה קרה ? היה משהו עם בר? ' היא שאלה..

' תקשיבי לי מהר כי אני אצטרך בקרוב מאוד לנתק . אמא שלי לא עומדת כבר בהתבודדות שלי חח ' ניסיתי לשמח את עצמי קצת ..

' כן אני מקשיבה , כולי אוזן.. יאללה ' לירון ענתה .

' כל הגעגועים שלי ושל בר הגיעו אתמול לזה שקיימנו יחסי מין לראשונה..כל הלילה . השתמשנו באמצעי הגנה ומניעה והכל היה טוב עד הבוקר .. שהרגשתי פתאום כאב בטן מוזר שלא חשתי בו לפניי .. ' אמרתי לה

' קודם כל מזלטוב אחותי . ועכשיו , תשמעי..או שאת סתם לחוצה או שהדאגות שלך מוצדקות. תחכי עוד שבוע את צריכה לקבל עוד יומיים שלושה ואם הוא ייאחר ועוד שבוע כבר לא תקבלי . נראה מה נעשה. תהיי רגועה.. '

'אני לא כלכך בטוחה שזה יהיה לי פשוט לעבור את השבוע הזה עם מסכה על הפנים.. ' אמרתי לה..

' אני בטוחה שהכל יהיה בסדר , מקסימום או שתחפי על הסיפור בסיפור אחר או שפשוט תספרי לאמא שלך , מי כמוה יודעת מה לעשות?! ' לירון אמרה בקול לא מודאג ובטוח בעצמו.

' טוב לירוני , אני אוהבת אותך. אני עפה להתקלח נדבר בערב הא?.. '

' ביי ביי מאייקלה ' .

נרגעתי והחלטתי להקשיב לבר וללירון ובנתיים לא לערב בזה את אלמוג ,

זה לא שלא רציתי לספר לאלמוג. בסוף הוא ידע, ואולי גם מחר. אבל באותו רגע היה לי חשוב שזה יהיה שמור ורגוע.

אבל איכשהו ביום הראשון של השבוע באנו לבית ספר..

אני אלמוג בר ולירון נכנסנו יחד וכולם התלחששו להם סביבנו..

ושירן ושירה באמצע מעגל הרכילות.

לא היה לי מה לדאוג, עד ששמעתי את אחת הבנות מהשכבה אומרת..

'שירן סיפרה שבר יישן אצל מאי אתמול והם .... את יודעת . '

הדמעות עמדו לי בעיניים ,

וברחתי מחוץ לבצפר בריצה מהירה..

להתראות עד הפעם הבאה..

ליאוריק (=

הפרק דיי קצר הפעם , החלטתי להאיט קצת..