אתמול יצאתי עם "הבלונדה". הבלונדה, חוץ ממחלפות שיערה המבהיקות למרחקים ("זה טבעי! טבעי!!!!!!!!!!!"), היא לא מציאה גדולה, ולכן נורא כיף לה לצאת איתי. אתם מבינים, מתחיל איתי מישהו, היא נשארת בבר, אני מבקשת שיביא חבר והופ, מצאה דייט למחר. לי, לעומת זאת, זה לא כל כך כיף.
עם הבלונדה למדתי בתיכון ושירתתי בצבא. זה עשור שאני מכירה אותה, ובינינו, אף פעם לא סבלתי אותה. בתור נערה עם בעיות רציניות של שליטה בכעסים, הייתי מתפרצת עליה לא מעט, והרבה פעמים בצדק. אבל היא, כשכמותה, מעולם לא הבינה את המסר ומאז ועד היום היא מאמינה באמת ובתמים שאנחנו נפשות תאומות.
אז בכל מקרה, אתמול יצאנו שתינו לאיזה מועדון מעפן לאללה שידיד שלה המליץ עליו. אני לא רוצה לדעת איזה מין ידידים יש לה, כי הגענו לאיזה חור מבאס עם דיג'יי זקן וגברים שרק לראות איך הם זזים גרם לי לדיכאון המחץ.
אשת הבלונד, שתמיד נראתה לי פתטית, מעולם לא הגיעה לשיאים כאלה. היה שווה לבוא רק בשביל התובנה המפליאה הזאת על גבולות ההתרפסות של המין האנושי, והם, מסתבר, גמישים כמעט כמוני.
מייד עם כניסתנו דפקה הבלונדה ארבעה שוטים, רק ככה, בשביל הכניסה. ומפני שבדומה להשכלתה ולמטען הרגשי שלה הבלונדה ניחנה בקיבולת של כפית, מייד אחרי ארבעת השוטים האמורים הכניסה המרשימה תפסה כרטיס בכיוון אחד לשירותים.
טוב, אז אחרי סצנת ההקאות ("לא, בלונדה, אני לא יכולה להחזיק לך את השיער. ככה. כי אמרתי.") ניסתה בלונד להציל את מה שנשאר מכבודה. וזה, רבותיי, כמו לנסות להציל את מה שנשאר מהמוח של עדי הימלבלויץ, או את הסקס אפיל של גבי גזית. אי אפשר להציל את מה שמעולם לא היה קיים.
במשך עשרים דקות התחרעה אשת הפלטינה מול הדיג'יי הזקן, רוקדת לבד, עושה שטויות, כול העיניים במועדון הריק נשואות אליה בתמיהה. ורק אני, הכלבה, מסתכלת וצוחקת, כל הדרך אל השוט ה-18.
אבל מה אכפת לערסים המזדקנים? אני משערת שכבר עשרים שנה הם לא הצליחו לתפוס זיון כזה. איזו בלונדינית צעירה, שיכורה כלוט, עושה מעצמה צחוק. למה לא, בואו נקום אליה, מומו, לא נעים. אז מה קורה חמודה, אמרו לך פעם שיש לך משהו מיוחד בעיניים? לא? וואללה, לא מבין את זה, שומע, מומו? זאתי אומרת אף פעם לא אמרו לה על העיניים, איזה עיניים, מה, מומו? אז שומעת, כפרה, יש לי בשבילך מקום בול. אני ומומו פה, אנחנו ממש עכשיו בדרך לצאת, איזה יבש פה, אה חיים שלי, איזה צ'יעמום! את, את בליגה אחרת את, בואי, אצלי בדירה יש לנו מסיבה קטנה, כמה חבר'ה צעירים יהיו שם, דאחקות.. מומו ה... אה... אחיין שלו מתחתן, כן, וחשבתי לי, עם גוף מתנה כמו שלך, את יודעת, אולי בא לך להצטרף אלינו ככה, על תקן.. המממף.. מה את אומרת, עיניים?
ובכן, כמו שיכולתם לנחש, העיניים לא הפעילה את שיקול דעתה המהולל וכעבור כמה צחקוקים היא הייתה בדרכה החוצה.
שקלתי ברצינות לתת לה ללכת, אולי כך היא סוף סוף תכעס ולא תדבר איתי, אבל החלטתי שאפילו זה לא משתווה לרגשות האשמה שיעשו לי אחר כך, והיי, נֹגי, רק שתדעי שמומו דווקא היה זיון טוב! אז נו, נאלצתי לאכזב את הערסים המכסיפים ולקחת אותה איתי. (רוגע, לא נהגנו. בכל מקרה אני בשלילה. יזיז בא לאסוף אותנו.)
הורדנו את המוחה בדירתה והמשכנו לביתו של "התימני", שם עבר עליי סיום מוצלח יותר ללילה הזה.
והנה אני, זיון מעולה והנגאובר הרסני לאחר מכן, בולעת קפה ואספירין כאילו היו..
אממ.
בולעת קפה ואספירין.
עוד מעט יגיע הSMS הראשון מגברת בלונד, הראשון מבין 3 עד 7 במקרה הגרוע ביותר.
.......
.....
...
.
או. ידעתי שהיא לא תאכזב.
סוף-שבוע רגוע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לפעמים 69 זה רק מספר
