לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

לפעמים 69 זה רק מספר


"ביסקסואליות מכפילה את הסיכוי שלך להשיג דייט לערב שבת" - וודי אלן

Avatarכינוי:  לפעמים 69 זה רק מספר

בת: 39

ICQ: 450861309 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: , . ,. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

על המ"כית שלי, חוויות שכרות וטלפון אחד יותר מדי


הנֹגה יושבת באוטובוס ומנמנמת, שומעת באמפי ובאופן כללי מנותקת מהעולם. פתאום אני מרגישה יד על הכתף שלי, אז אחרי ההתקף לב אני מתפנה להסתכל. אני רואה מישהי שנורא נורא מזכירה לי מישהי ואני לא מצליחה להיזכר מי, אבל זה לא מפתיע, בהתחשב בזה שרמת הזיכרון שלי לפרצופים נמוכה כמו שירי מימון בערוב ימיה. כבר חשבתי שהיא ראתה "קורין אלאל" בפלייליסט שלי והיא באה לשאול איזה טעם יש לכוס, אבל:

"נגה א****?"

"כן?"

"השם גלית קופינסקי אומר לך משהו?"

נכנסתי לשוק אנשים!!! הבחורה הייתה המ"כית שלי, פשוט המ"כית הזונה הקלאסית, שהורידה אותי ל-30 פעמיים ביום והשאירה אותי שבתות בשביל הפנאן שלה.

(רגע של געגוע: "נגה א**** אליי!!!!" -"מה עשיתי?" -"לא יודעת תיכף נברר")

דיברנו כל הנסיעה, ודוגרי, היא מותק של בחורה. חתמה קבע ועלתה בדרגות. וכשהיא ירדה בתחנה שלה היא אפילו הבטיחה לנער את העצים הנכונים בקשר לכל השבתות שאחותי נשארת. ככה שאני לגמרי לגמרי Fucked the system ואני מאושרת כמו אימואית שהצליחה לזייף סימני דקירה

 


מסתובבים ברחובות ירושלים החשוכים, צחוקים.

אורן: נגה יש משהו שכל הערב אני רוצה להגיד לך.

נגה (שיכורה): אה?

אורן: הרוכסן שלך פתוח.

נגה: Hehe


נגה, נונה ואורן יושבים באוטובוס.

נונה: אז אמרתי לו, אבא, למה אתם לא יכולים לתמוך בי פעם אחת בחיים שלכם, זה הולך לקרות, אם זה מוצא חן בעיניכם או לא, ומצידי אל תבואו לחתונה!

אורן: וואו

נגה: וואו

נהג אוטובוס: תראי לו מה זה!!!


אנשים שצריך להרוג #1: אנשים שנוזפים באחרים לקום לזקנה באוטובוס.

אנשים שצריך להרוג #2: אנשים שמוחאים כפיים בסוף הסרט


הרגע קלטתי שלפני שני פוסטים כתבתי God gloss צביקה שרף. במקום Bless. מעניינת גם העובדה שאף אחד לא שם לב.

 

 


נגה ושלומי מתמזמזים באוטו.

הפלא של שלומי: *את משגעת במבטך, אני כל כך רוצה לדעת מה בליבך, אז תרקדי איתי הלילה, ריקוד רומנטי, לאור ירח*

שלומי: הלו

קול מבשר רעות: אני מדברת עם שלום?

שלומי: אממ כן

קול מבשר רעות: מדברת עליזה א'...

נגה: עאהאעאהעאהעא!

אמא של נגה: נגה לידך?

נגה: *לאלאלאלאלא*

שלומי: אההההה....

אמא של נגה: תן לי אותה!!!

נגה: אתה אדם מת.

נגה: הלו?

אמא של נגה: נגה?

נגה: מן הסתם

אמא של נגה: את חייבת להפסיק עם הציניות הזאת.

נגה: מחר.

אמא של נגה: יופי. אז רציתי לשאול...

נגה: סתם שאלה, אמא, איך השגת את הפלאפון של שלומי?

אמא של נגה: יש לי שיטות משלי

נגה: וואווו, 144? איך לא חשבתי על זה?

אמא של נגה: חיחי. אז את באה לארוחת שבת מחר?

נגה: *ביפ*


בברכת "שחובש כיפה ימשש אתכם בתור בסופרפארם"

 

נגה הפאדחנית

נכתב על ידי לפעמים 69 זה רק מספר , 18/1/2008 15:03   בקטגוריות Yep. That's me., תצחק, החיים הם בדיחה. תבכה, הבדיחה עליך, אופטימי, צחוקים  
28 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הנגאובר הוא הדרך של אלוהים להגיד לך "אז חשבת שאת יודעת לשתות. פחחחחחחח"


אתמול יצאתי עם "הבלונדה". הבלונדה, חוץ ממחלפות שיערה המבהיקות למרחקים ("זה טבעי! טבעי!!!!!!!!!!!"), היא לא מציאה גדולה, ולכן נורא כיף לה לצאת איתי. אתם מבינים, מתחיל איתי מישהו, היא נשארת בבר, אני מבקשת שיביא חבר והופ, מצאה דייט למחר. לי, לעומת זאת, זה לא כל כך כיף.

עם הבלונדה למדתי בתיכון ושירתתי בצבא. זה עשור שאני מכירה אותה, ובינינו, אף פעם לא סבלתי אותה. בתור נערה עם בעיות רציניות של שליטה בכעסים, הייתי מתפרצת עליה לא מעט, והרבה פעמים בצדק. אבל היא, כשכמותה, מעולם לא הבינה את המסר ומאז ועד היום היא מאמינה באמת ובתמים שאנחנו נפשות תאומות.

אז בכל מקרה, אתמול יצאנו שתינו לאיזה מועדון מעפן לאללה שידיד שלה המליץ עליו. אני לא רוצה לדעת איזה מין ידידים יש לה, כי הגענו לאיזה חור מבאס עם דיג'יי זקן וגברים שרק לראות איך הם זזים גרם לי לדיכאון המחץ.

אשת הבלונד, שתמיד נראתה לי פתטית, מעולם לא הגיעה לשיאים כאלה. היה שווה לבוא רק בשביל התובנה המפליאה הזאת על גבולות ההתרפסות של המין האנושי, והם, מסתבר, גמישים כמעט כמוני.

מייד עם כניסתנו דפקה הבלונדה ארבעה שוטים, רק ככה, בשביל הכניסה. ומפני שבדומה להשכלתה ולמטען הרגשי שלה הבלונדה ניחנה בקיבולת של כפית, מייד אחרי ארבעת השוטים האמורים הכניסה המרשימה תפסה כרטיס בכיוון אחד לשירותים.

טוב, אז אחרי סצנת ההקאות ("לא, בלונדה, אני לא יכולה להחזיק לך את השיער. ככה. כי אמרתי.") ניסתה בלונד להציל את מה שנשאר מכבודה. וזה, רבותיי, כמו לנסות להציל את מה שנשאר מהמוח של עדי הימלבלויץ, או את הסקס אפיל של גבי גזית. אי אפשר להציל את מה שמעולם לא היה קיים.

במשך עשרים דקות התחרעה אשת הפלטינה מול הדיג'יי הזקן, רוקדת לבד, עושה שטויות, כול העיניים במועדון הריק נשואות אליה בתמיהה. ורק אני, הכלבה, מסתכלת וצוחקת, כל הדרך אל השוט ה-18.

אבל מה אכפת לערסים המזדקנים? אני משערת שכבר עשרים שנה הם לא הצליחו לתפוס זיון כזה. איזו בלונדינית צעירה, שיכורה כלוט, עושה מעצמה צחוק. למה לא, בואו נקום אליה, מומו, לא נעים. אז מה קורה חמודה, אמרו לך פעם שיש לך משהו מיוחד בעיניים? לא? וואללה, לא מבין את זה, שומע, מומו? זאתי אומרת אף פעם לא אמרו לה על העיניים, איזה עיניים, מה, מומו? אז שומעת, כפרה, יש לי בשבילך מקום בול. אני ומומו פה, אנחנו ממש עכשיו בדרך לצאת, איזה יבש פה, אה חיים שלי, איזה צ'יעמום! את, את בליגה אחרת את, בואי, אצלי בדירה יש לנו מסיבה קטנה, כמה חבר'ה צעירים יהיו שם, דאחקות.. מומו ה... אה... אחיין שלו מתחתן, כן, וחשבתי לי, עם גוף מתנה כמו שלך, את יודעת, אולי בא לך להצטרף אלינו ככה, על תקן.. המממף.. מה את אומרת, עיניים?

ובכן, כמו שיכולתם לנחש, העיניים לא הפעילה את שיקול דעתה המהולל וכעבור כמה צחקוקים היא הייתה בדרכה החוצה.

שקלתי ברצינות לתת לה ללכת, אולי כך היא סוף סוף תכעס ולא תדבר איתי, אבל החלטתי שאפילו זה לא משתווה לרגשות האשמה שיעשו לי אחר כך, והיי, נֹגי, רק שתדעי שמומו דווקא היה זיון טוב! אז נו, נאלצתי לאכזב את הערסים המכסיפים ולקחת אותה איתי. (רוגע, לא נהגנו. בכל מקרה אני בשלילה. יזיז בא לאסוף אותנו.)

הורדנו את המוחה בדירתה והמשכנו לביתו של "התימני", שם עבר עליי סיום מוצלח יותר ללילה הזה.

והנה אני, זיון מעולה והנגאובר הרסני לאחר מכן, בולעת קפה ואספירין כאילו היו..

אממ.

בולעת קפה ואספירין.

 

עוד מעט יגיע הSMS הראשון מגברת בלונד, הראשון מבין 3 עד 7 במקרה הגרוע ביותר.

 

.......

.....

...

.

 

או. ידעתי שהיא לא תאכזב.

 

 

סוף-שבוע רגוע.

נכתב על ידי לפעמים 69 זה רק מספר , 7/12/2007 09:24   בקטגוריות תצחק, החיים הם בדיחה. תבכה, הבדיחה עליך  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללפעמים 69 זה רק מספר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לפעמים 69 זה רק מספר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)