לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

נגד האהבה


בלוג סיפורים, שאני כותבת. בינתיים אני כותבת רק סיפור אחד. אה, ולכל דמות תהיה תמונה (כאילו איך הדמות נראית).

כינוי:  !דינדה הכותבת!

בת: 37





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2007

פרק 3-"זה יעבור בשתיקה, אחרת אהרוג אותך"


בפרק שעבר
 
[בבית של נטלי, נטלי מכינה משהו לאכול ולשתות וניקה במחשב]
ניקה נכנסה לאייסיקיו.
היא התרשמה מהתמונות של האייסיקיו החדש של נטלי, ואז ראתה שיש היסטורית שיחות טריות.
היא רצתה לראות את השיחה שלה ושל נטלי ונתקלה בשיחה של נטלי ושל לידיה..
היא לא האמינה למה שראתה...
נטלי דפקה בדלת החדר וצעקה שתפתח כי הידים שלה מלאות באוכל...
 
 

 
ניקה נשארה המומה. "הלווווווווו ניקה נו כברררר!!" צעקתי.
ניקה כיבתה את המחשב ופתחה.
"אממ...יש איזושהיא בעיה?" שאלתי את ניקה, היא השפילה את מבטה.
"את...את...אני לא מאמינה..." גימגמה.
"מה?" שאלתי והנחתי את המגש על המיטה.
"לא משנה" אמרה ניקה וניגבה את הדמעות.
משכתי בכתפי והתחלנו לאכול ולדבר, ולדבר, ולדבר...
"למה את לא מספרת להורים מה קרה עם רון? או למשטרה?" שאלה לפתע ניקה.
"אני...אפילו לא יודעת..." אמרתי ונאנחתי, לא יצא לי ממש לחשוב על זה.
"זה לא יכול לעבור ככה,בשתיקה! " אמרה ניקה בקול רם.
"אני צריכה לחשוב על זה"
"שוב? זמן?"
שתקתי. אני באמת צריכה זמן.
"ניקה..." לחשתי והרגשתי את החולשה, הדמעות זלגו מעייני כמו גשם מבול, לא רציתי להיזכר בזה, איך הוא הפשיט אותי, איך הוא הוריד את מכנסיו, את הרגע הזה, כשהוא עשה את זה, כשהוא אנס אותי, ואת החולשה, את הצעקות המטורפות שלי, את האדישות שלו, איך האמנתי בו...
היא חיבקה אותי וליטפה את ראשי.
"תבכי, תבכי, תוציאי הכל..."היא לחשה לי.
אבל אז לא ידעתי, שבתוך ניקה, שוכנת שנאה לא גדולה עליי, על לידיה, ועל שבכל זאת רון הוא בן דוד שלה...
אבל ניקה היא החברה הכי טובה שלי, ואת השנאה הזו, שמרה בתוך עצמה...
 
 
אני ואלכס חזרנו להיות חברים, ההורים חזרו ולא סיפרתי להם כלום, החלטתי שלא.
סיפרתי לאלכס, ואני כ"כ מאושרת שיש לי אותם, את החברים שלי.
 
 
~~~~(ניקה ולידיה מטיילות~~~~~)
"לידיה, למה את עושה את זה?" שאלה ניקה, הן עצרו והתיישבו על הספסל.
לידיה השתתקה, היא ידעה שניקה מתכוונת לזה, ושהיא יודעת.
"ניקה...  אני לא מבינה על מה את מדברת"
"לידיה, אם את אוהבת את נטלי, למה את משקרת לי?"
"מי אמר שאני אוהבת את נטלי?"
"אני יודעת"
"את לא!"
"לידיה, לפחות אל תשקרי לי עכשיו"
"את ראית את השיחה?"
"כן"
"אני יכולה להסביר"
"תסבירי"
"אני לא אוהבת אותה"
"את כן"
"את חושבת שאני זונה?"
"לא"
"את כן"
"אני לא"
"אז למה ככה?"
"למה ככה?! אני צריכה לשאול אותך את זה!" צעקה ניקה.
"אני לא זונה"
"לא?"
"לא"
"אז תפסיקי לשקר לי!"
"אני אוהבת אותך!"
"גם אני!"
דממה.
 
 

זהו.
תגיבו? (:
 
 
 
נכתב על ידי !דינדה הכותבת! , 7/12/2007 21:31  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



762
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל!דינדה הכותבת! אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על !דינדה הכותבת! ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)