Cause there's a side to you that I never, never knew,
All the things you say that where never true, never true..

טוב אז הבגרות בספרות מאחורי.. ולמרות הכול כולנו דיברנו עליה גם היום.. וצחקנו על זה..

והתבאסנו ביחד מהאנסין המוזר.

היום זה אחד הימים הכי מוזרים שיכלו להיות.

היה אמור להיות לנו 3 שעות תנ"ך על הבוקר, אך אתמול הודיעו על שינוי.

שעה ראשונה חופשית, כלומר אפשר לבוא מאוחר יותר.

שעה שניה שלישית תנ"ך. רביעית אזרחות.

חמישית-שישית חופשיות (כרגיל אצלי זה קבוע במערכת)

שביעית תנ"ך!!!!!!

שמינית- ספורט.

בקיצור.. היה ממש מצחיק בשיעור תנ"ך.. 

ובשיעור ספורט בכלל צחוקים..

יום מלא של צחוק..

ואני לא אשקר צחקתי המון.. מזה המון? ממש ממש הרבה..

אבל משהו בפנים לא היה שמח..

צחקתי והשתחררתי ונהנתי.. אבל בפנים.. אותו כאב..

אותה אכזבה.

אותם מילים מיותרות..

אותו כעס שבער בי באותו יום עודו נותר..

הלוואי ויעבור כבר..

ומחר אני צריכה לראות אותך.. ולא בא לי..

ומבחוץ הכל נראה רגוע ובסדר.. אבל בפנים הכל הפוך.

אני יכולה לקרוא לך: "מאמי" רק בלי התוספת של תמיד: "שלי".. ובפנים להרגיש ריקנות וכאב..

עריכה  1.2 15:06

איזה גשם.. מזה הדבר הזה?

נשארתי היום בבית.. קמתי לפני שעתים ו.. אני עדיין עייפה.. מאוד.

בלילה לא ישנתי כל כך טוב והתעוררתי כמה וכמה פעמים..

אתמול אחרי השיחה איתך הרגשתי מוזר... שוב פעם הרגשתי שאי אפשר לשתף אותך בדברים..

ואני עוד חשבתי שאם אתה אוהב כנות.. אז סוף כל סוף לא אצטרך להסתיר מחשבות ורגשות.. אך הנה שוב אני מגלה כי טעיתי.

ואתה אינך מי שאתה טוען שאתה..

אבל יהיה טוב.. היום כנראה ניפגש.. ומה שיהיה יהיה..