"איך הלב שלי עדיין ריק
עדיין ריק, כאילו לא נגעתי בו שנים
ושורף לי אז אני צועק
אני צועק, נופל ומכסה את הפנים"

זה מטורף ולא הגיוני מה שאתה עושה..

יום אחד מפתיע, ושולח זר פרחים הביתה עם שוקולדים..

ולרגע אתה האדם הכי מתחשב והכי מבין בעולם..

ויום למחרת?

פשוט הורס הכל.

ממילה אחת קטנה שלי אה מנפח מזה סיפור.

נכון, גם אני דרמה קווין, אבל יש גבולות. וצריך לשים לב מתי זה מאוד מאוד פוגע בצד השני.

מתי תבין שיש לי פחד קהל מטורף?

מכיתה א' עד כיתה ט' רק צחקו עלי וירדו עלי.. הלכתי הרבה מכות..

ומי היה שם להגן עלי? אף אחד מלבדי.

אמא תמיד הייתה אומרת: תסתדרי לבד.

וככה זה נשאר..

אז נכון.. הופעתי לפני קהל בנגינה ובריקוד.. אבל זה לא אותו הדבר.

יש דברים שיש לי המון ביטחון.. אבל כשזה נוגע לאנשים שאני לא מכירה וצריכה להכיר.. זה סיפור אחר לגמרי.

אין לי בעיה להופיע עכשיו בחוץ לארץ כי אני יודעת שאני לא אכיר אף אחד ולא אזכור אף אחד אחר כך..

אבל כשאתה כל הזמן לוחץ עלי ובואי איתי לחברים שלי.. זה סיפור אחר..

במיוחד כשיש לי עכשיו תקופה מאוד לחוצה, עם הרבה מבחנים ועיסוקים לקראת מופע הסיום, ספר המחזור.. עוד מעט גם אודישנים. ובעיקר כשהשנה אני במועצה.

עצם העובדה שלקחתי על עצמי את כל הדברים האלה, ביניהם המועצה.. כבר אומר המון.. אני פשוט רוצה לסגור מעגל, לסיים את התיכון במקום שונה ממה שהתחלתי. לסיים אותו בכבוד. לסיים אותו ולהסתכל אחורה ולחייך.

וזה קשה. אני לא יכולה להתמקד הרבה דברים ביחד. אני לא יכולה לעשות משהו ב50% ולעבור הלאה. זה לא עובד ככה.. תבוא רוח ותהרוס לי את זה..

כל שינוי צריך להיות מושרש עמוק באדמה. וזה לוקח זמן..

אתמול ממש פגעת בי.

הקול שלך היה תוקפני. ומי שמדבר אלי ככה לא מגיע לו שאסתכל עליו..

אמרת שאם אני ככה אז אני גם לא סומכת עליך ולא מרגישה בטוחה איתך.

וזה הכי לא נכון.

כי כשאני איתך, לא אכפת לי אפילו אם יתרסק מטוס ליד! (ומי שמכיר אותי יודע את השריטה שלי בנוגע לעניין).

אמרת כל כך הרבה דברים פוגעים ולא נכונים.. ואפילו לא נתת לי להסביר..

ואחר כך פשוט זרקת: "למה את שותקת?"

למה אני שותקת? כי אני לעומתך יודעת להקשיב ואם יש לך מה להגיד אז תגיד.. אבל כשאני מתחילה לדבר אל תעצור אותי באמצע. כשאני מתחילה להסביר תקשיב ותצא לרגע מהבועה שלך ומהדעה שלך.

אבל לצערי אתה לא כזה.. אתה לא יכול לעצור לרגע ולחשוב, אולי יש עוד כיוון למה שקרה.

כשהגעתי הביתה שלחתי לך אחרי חצי שעה לילה טוב.. שלחת לי חזרה ואמרת שזה שאתה עצבני וכועס זה רק כי אכפת לך ממני.

לא עניתי.

אכפת לך ממני? אז להפך אל תצעק עלי. תקשיב ותבין.

אל תקפוץ למחשבה הראשונה שעולה לך לראש.

תן שניה להסביר.

אתמול פשוט רציתי ללכת ולא לחזור.

עשית ממני משהו שאני לא, ואני לא מוכנה לשמוע דברים כאלה.

אני אחת מהאנשים הכי חזקים בעולם. עברתי הרבה ואני אעבור הרבה.

ויש לי אומץ, ויש לי כוחות להתמודד לא משנה עם מה.

אין לך שום זכות להגיד עלי דברים שאתה לא יודע שהם נכונים או לא נכונים.

את הפוסט הזה לעומת אחרים לא אסיים בלב.

אני עדיין פגועה ומופתעת מהמילים שלך.