הכל עובר כל כך מהר.

הזמן פשוט רץ!

החיים הלה עוברים לנו מנגד העיניים,

ואנחנו רק מנסים לתפוס אותם.

בדיוק שמעתי בחדשות על ילדה שגמרה לעצמה את החיים.

תיארו אותה בחדשות, בת 14, מצב חברתי כזה וכזה.

בדיוק כמוני...

ואני חושבת לעצמי, שאני יכולתי להיות זאת שמופיעה שם,

זאת שמציגים אותה.

כי הרי ניסיתי, חשבתי. קיוויתי אפילו

אבל הייתי יותר חזקה מהתחושות האלה.

אני גם יותר חזקה מהילדה הזאת שהתאבדה,

שסיימה את החיים בשנייה. כי כל כך קל לעשות את זה,

זו הדרך הפשוטה בותר.

לברוח.

להיעלם מהעולם, מהאנשים.

אבל הנה אני פה, תפסתי את עצמי בידיים.

אני עכשיו מובילה, לא רודפת.

נמאס לי לרדוף. לסחוב עול של אנשים אחרים.

יהיו לי תמיד את הצלקות של העבר, של כל מה שקרה.

זה יישאר אצלי תמיד. לא ילדות מזהירה במיוחד מהצד הזה.

אבל אני לא אחזור על הטעיות שעשיתי,

אני חזקה.

ואני יותר מכל מי שמנסה לפגוע בי בצורה כזאת או אחרת.

אני לא נעלבת או נפגעת,

לא מרחמת על עצמי

לא בורחת מהעובדות.

אני מי שאני, סוף כל סוף.

לא נותנת חשבון לאף אחד.

אני האדון של עצמי.

לא היא, לא הוא, לא הם.

אני.

,But i was forgotten'

i wont be forgotten

'.never again

forgotten \ Avril Lavigne