אני רואה את זה קורה שוב.
אני שוב מתחילה להיסגר.
אני לא רוצה שזה יהיה כמו לפני כמה חודשים עם כל הדיכי שלי והשטויות האלה..
זה לא יאומן איך תמיד הכל בחיים שלי סובב סביב אוכל..
נו יופי, ירדתי והגיע הזמן לעצור עם הדיאטה וידעתי שזה יגיע וכ"כ לא רציתי שהיום הזה יגיע כי קורה בדיוק מה שחשבתי שיקרה..אני מאבדת שליטה.
אין אצלי דבר כזה "איזון" – אני נוטה או לקיצוניות אחת או לשנייה.אין אמצע.
ואם אני לא אוכלת דברים שאסור בדיאטה ואין רגשות אשמה אני הכי מאושרת בעולם..ואם אני חוטאת פתאום נפלו השמיים, אפשר לחשוב.אין לי פרופורציות.
אני רואה את עצמי חוזרת להיות שמנה בשנייה, הביקורות של אמא כבר מתחילות על זה שאני אוכלת יותר מדי.
אני מרגישה דבה, למרות שבדיוק באותו משקל ואם הייתי נראית בדיוק אותו דבר – אם לא הייתי אוכלת את השוקולד הזה הייתי מרגישה די רזה..
נמאס לי כבר.
ואני שוב מתחילה להיסגר.תמיד כשמדובר באוכל אני נסגרת ולא מדברת על זה עם אף אחד, ואז בכלל נמאס לי לדבר עם אנשים על כלמיני דברים ונסגרת טוטאלית ואז נמאס לי מהעולם ואז שוב קורה מה שקרה לפני כמה חודשים.
אם אני לא אתחיל לסתום את הפה כל התקופה הטובה הזאת תלך קפוט.
זהו?!בזה תלוי האושר שלי?!במשקל?!
בא לי לשבור משהו.
בא לי לבכות.
בא לי עוד כמה דברים שאני לא אכתוב פה.
גם ככה כתבתי יותר מדי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
