שוב אני רבה איתם, למה?
הם כל הזמן נגדי!
הם לא מבינים, הם אמורים להבין אותי יותר מכולם. למה זה לא ככה?
הולדתם אותי, תאהבו!
אני מרגישה כל כך חרא.
רבתי איתם באותו והלכתי מהר הביתה.
במדרגות של הבית תקפה אותי סחרחורת נוראית. הכל הסתובב לי ונפלתי אחורה.
כואב לי הגב והראש. הם לא יודעים שזה קרה, ואף אחד לא.
זה לא כאב פיזית, כל כך כאב לי בפנים.
למה אנחנו רבים כל הזמן?
הם פאקינג ההורים שלי.
אבל אני לא בוכה, אני לא נכנעת להם.
כבר ממזמן זאת מלחמה, ואני אנצח!
אני אצא מרוצה, אני לא רוצה להפסיד. כל כך כואב.

הפוסטים שלי ממש קצרים, אבל לא נורא. אני חושבת שאני מצליחה לפרוק את מה שיש לי.
תגיבו לי?
אוהבת.
-עריכה: שיניתי כינוי כי חברה שלי ביקשה שאני אשנה וגם שיניתי צד כדי לגוון-
- T h i s g i r l -