לו
אין זכויות יוצרים. לכו הביתה. |
| 10/2008
אתם יודעים, דוב ורחל קול מתים.
מן הסתם רק אני יודעת מי אלה, כי זה היה ב2005 ובכל מקרה אף אחד לא זוכר את כל האנשים שמתו. אבל נו, לפחות גוגל יודע מי הם.
אני יודעת שלא הכרתי אותם, ושאין בנינו שום קשר (חוץ מזה שאחותה של רחל נשואה לדוד שלי, וזה ממש לא הרבה), ושראיתי אותם רק בימי הולדת של בני הדודים שלי.
אבל הם מתים. ואפילו שהמחבל שרצח אותם מת, זה עדיין לא מחזיר אותם לחיים. והבן שלהם עדיין יתום בגיל 16. והבת שלהם עדיין אמא לאחיה הקטן, בזמן שהיא גם אמא לבת הביולוגית והפצפונת שלה.
חבל שצה"ל הרג אותו. הוא היה צריך רק... להיות בכלא עד שהוא ימות מעצמו, או משהו. או לא יודעת, שישימו אותו בחדר וינעלו ויחזרו אחרי עשרים שנה. זה לא הומאני בכלל, ואפילו אכזרי ונוראי ונוגד כל דבר שאני מאמינה בו, אבל זה עדיין מה שהיה צריך לעשות. לא באמת מגיע לו כדור בראש, או איך שלא הרגו אותו. הילדים במדים לא נוטים לחלוק חוויות מ"איך הרגנו היום יצור אנושי".
"ג'ון לא היה אתאיסט אך האמין שאלוהים הוא משהו אחר לכל שונה לכל אדם. הוא
גם האמין שאנשים מתמקדים יותר מדי על המורה (אלוהים) יותר מאשר מה שאמור
להילמד."
אפילו אם הוא היה גוש קקי מהלך, ג'ון לנון היה חתיכת בנאדם חכם.
(אבל בכל זאת מוערך יותר מדי.)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
