לו

ואיתו גם כל דבר אחר.

אולי הדרך היחידה לראות את זה זה כשאני מגמגמת יותר מפעם בשיחות עם ש', או שהש' השנייה כבר לא מרעיפה עליי מחמאות, או אפילו שהש' השלישית (לעזאזל איתן, הן לא יכלו למצוא לעצמן שמות עם אותיות מגוונות יותר?) נעלבת ממני ואני כבר לא מתנצלת בטירוף - אבל באמת שכרגע אני לא אוהבת אף אחד ושונאת את כולם. אם זה כזה כללי, אני מניחה שזה לא אישי ואף אחד מהאנשים שאני מכירה לא צריך להעלב מזה, אבל ככה זה. רק מ' ניצלה מגל השנאה ההמונית הזאת, וגם אליה אני מתנהגת בכזה חוסר טאקט שהיא עוד מעט תתקף בגל שנאה משל עצמה (אבל היא בטח תאשים את עצמה בהכל ותתייסר, כי אם היא חברה שלי כנראה משהו אצלה דפוק בשכל).

אני רק מקווה שאני לא ארה לעצמי בראש בטירונות, או משהו כזה.

הפצע כואב לי נורא וכל פעם שמישהו מניח עליו יד בטעות אני רוצה לצרוח, אבל הדבר שהכי מטריד אותי בנוגע לזה זה שתהיה לי צלקת.

עד כדי כך החברה דפקה לי את המוח.