היה ממש כיף היום =) אני זהר ומישל הלכנו לת"א לאלנבי וכאלה.. היה ממש מצחיק =) סוף סוף אני מרגישה קצת שייכת לקבוצה כלשהי. אנחנו נעשות סוג של שלישיה כזאת. חברות הכי טובות בשלשיה שזה מגניב אבל אני יודעת שזה גם ייגרום לנו לריב יותר. אני וזהר גם דיברנו על זה אתמול. נראה לנו שאם נהיה חברות טובות אז בסוף יצא ששתיים יהיו חברות ממש טובות ואז תהיה אחת שתהיה גלגל שלישי. חוץ מזה נריב הרבה בגלל מישל :/. אני יודעת שזה נשמע רע שאני אומרת שהיא הסיבה לריבים אבל מה לעשות שהיא בנאדם עצבני?! היא תמיד רבה עם אנשים לפעמים סתם כי היא לא אוהבת אותם אז היא רבה איתם בכוונה. ושוב, אני יודעת שזה מוזר שאני חברה של ילדה כזאת כי אני לגמריי ההפך-בורחת מריבים, אבל למרות שיש לה תקטעים הילדותיים שלה אני באמת אוהבת אותה. היא ואני חברות מגיל 3 וכנראה תמיד נשאר ככה.
היחסים ביני לבין מישל תמיד היו מסובכים. תמיד היינו על פני השטח חברות אבל היו זמנים שלא סבלתי אותה. במיוחד בתקופה שנעה (לא אחותי) עוד הייתה בארץ. היא ונעה כל הזמן היו ביחד ונעה השפיעה עליה ממש לרעה. היא הפכה להיות רעה כזאת וכלבתית. בכל מקרה, תמיד חשבתי שאני יכולה לספר לה סודות שלי ולבטוח בה. וטעיתי- בגדול. היא ונעה עדיין חברות הכי טובות למרות שנעה עברה לתאילנד (?!). סיפרתי למישל סוד שלי- זה לא היה סוד קטן ומטומטם כזה אלא משו שלא מספרים לאף אחד. אמרתי לה לא לספר ואז מה קרה. בגלל הסוד הזה לא יכולתי לעשות משו ואז נעה שאלה למה והיא ניחשה תתשובה ואז מישל הסתומה הזאת אומרת לה שזאת הסיבה והסבירה לה את כל הפרטים. לא יכלה לשקר לה או משו?!?!!? ואז נעה באה לבקר בארץ ושאלה אותי על זה. מישל אפילו לא אמרה לי שנעה יודעת!! כאילו אם נעה לא הייתה שואלת אותי על זה אף פעם לא הייתי יודעת שהיא סיפרה לה. אני יודעת שהרעיון של הבלוג הזה זה כדי שאני אוכל לכתוב מה שאני רוצה בלי לדאוג אבל עם הסוד הזה אני באמת מפחדת ושומרת לעצמי. בבקשה אל תשאלו עליו.
יש לי הרגשה שאני וזהר מבינות אחת תשניה ושאנחנו נהיה חברות ממש טובות בקרוב. בזמן האחרון אנחנו מדברות הרבה ואני מסכימה איתה גם עם הרבה דברים. לפעמים היא מספרת על עצמה ואיך היא מרגישה כלפיי משו ואני מרגישה שהיא קלעה בול למה שהיא מרגישה. וואי, יותר מדי רגשות במשפט אחד..חח..
יש היום גם טניס עם אביטל- סוף סוף. הילדה הזאת כל כך מעצבנת לפעמים! אני יודעת שהגזמתי כשצעקתי עליה על כל הקטע הזה שהיא לא אמרה לי שהיא לא יכולה לבוא ביום שקבענו את השיאור של הטניס, אבל היא גם לא הייתה בסדר. עכשיו היא די שונאת אותי. לא הייתי צריכה לקוות שנהיה חברות שוב. אני יודעת שתמיד אני אדפוק את זה איכשהו.
תאמת אני לא יודעת איך אני דופקת את כל החברויות שלי עם אנשים.פעם הייתי חברה של כל הבנות בכיתה שלי ואז הייתה תקופה באיזה כיתה ה' שהתרחקתי קצת מאנשים ואז לא הצלחתי להתחבר אליהן יותר. למרות שאני יכולה להגיד כמה שבא לי שאני לא סובלת אותן ושהן כלבות וסנוביות וכאלה אבל זה לא יעזור לי כי אני יודעת שבסופו של דבר אני תמיד ארצ להיות חברה שלהן. לא יכולה להסביר את זה. זה כאילו אני צריכה סוג של אישור מהן שאני בסדר. שאני לא מוזרה או לא מכוערת או לא לא רצויה. אני רוצה פעם בחיים שלי להרגיש יפה ורצויה ושייפסיקו לצחוק עליי. אני ג'ינג'ית ושוודית. אז מה?! זה לא מצחיק וזה גם ילדותי לקרוא לי "שוודיה" במקום בשם שלי. זה כמו שאני יודעת שגיא ודניאל וכל אלא צוחקים כשהם אומרים לי "מה קורה לוטק'ס?" אבל אני בכל זאת עונה להם. בצורה סרקסטית לגמריי כמובן כדי לא לצאת מטומטמת. אני אומרת משו כמו "אני בסדר מה איתך?" כי בתכלס הם מצפים שאני לא אענה. אני לא רוצה להיות לנדאו החדשה. אני זוכרת איך התעללו בה כשהיא הייתה בבצפר. לא היו לה חברים. היא הייתה יושבת לבד בהפסקות ומציירת לה אנימציות יפניות כאלה או איך שלא קוראים לזה. בכל מקרה, אני מפחדת להיות כזאת. מוזרה. דחויה. חסרת חברים.
זהר שאלה אותי אתמול עם מי אני מסתובבת כשאני לא איתן. מה לעשות שלא היה לי איך לענות לה. אין לי עם מי. את רוב השכבה שלי אני שונאת. קבוצה של סנובים וכלבות. ברור שיש כמה חמודים אבל תרוב אני ממש שונאת. והיה לה מבט כזה בפנים ששבר לי תלב. מבט כזה של רחמים עליי. ממש רציתי להגיד לה שלא תרחם אבל, אז היא הייתה מרחמת עליי יותר. חוץ מזה, לא רציתי שהיא תראה שתאמת אני מרחמת על עצמי רוב הזמן.
טוב חפרתי שוב אבל שוב תנסו להסתדר עם זה. אני חייבת להפסיק כי אני יודעת שאם אני אמשיך אני אתחיל לבכות ועוד מעט באים אורחים אז שלא ייראו שבכיתי.
נהרס לי עכשיו המצב רוח. מה שהתחיל ב :) נגמר ב :'(
בבלוג זה
בכל הבלוגים
