Hang out on clouds

זו המילה שמתארת את איך שאני מרגישה עכשיו.

אני מרגישה ככ דחויה, כל כך לא רצויה. החרא בכל הקטע הזה זה שאין לי מה לעשות נגד זה. כלומר, אני יכולה להתבכיין ואני יכולה סתם להתעצבן ולבכות וכדומה. אבל זה לא עוזר.

מה שאני באמת רוצה, וצריכה, זה להתקדם הלאה. למצוא אנשים חדשים לחיים שלי. אני חייבת רענון, שינוי. אני צריכה להפסיק להתעסק בעבר, להפסיק לחפש נוסטלגיה.

אני מכורה לנוסטלגיה, מכורה לחפירות בעבר. ארכיאולוגית ממש.

אני צריכה להתעסק בהווה, בעתיד. להתקדם, להציב מטרות.

אבל פאק, מנקודת המבט הזו אין לי מטרות, אין לי יעדים, אין לי ראייה חיובית לגבי העתיד.

אני חייבת לצאת מהחרא הזה, ואין לי מושג איך. אני כל כך רוצה להיות האני האמיתי שלי. אני חייבת לגלות מי אני.

נמאס לי להרגיש עלובה.