אכן, כפי שרבים וטובים ממני אמרו בעבר תקופת הבלוגים נעלמת לה.
הבלוג הזה... וואו אם חוזרים אחורה כל שנה אפשר לראות באמת ארכיון של תקופות בחיים שלי... כל שנה, כל חצי שנה יש רינה די אחרת.
לפעמים יש אמת ולפעמים שקרים.
זה באמת תופעה, הבלוגים האלה.
אבל זה הולך להיגמר. אני תוהה כיצד אני יכולה לשמור את הזכרונות שבבלוג הזה.
בלוג שיש בו את פוסט ההתאהבות הראשון בג'ימי, מכיתה ט'.
בלוג שיש בו את הרגעים הקשים בחיי
בלוג שיש בו תיאורים של ערבים שאז היו פשוט כיפיים והיום נראים כמו הערבים הטובים שהיו לי
תיאור של החיים שנראו קשים ועכשיו נראים פשוטים ויפים.
חח
אני מרגישה זקנה נורא.
לא יודעת אם באמת יש לי מה לעדכן פה. החודשים האחרונים בבלוג די משעממים, אפילו אותי.
אבל יש כאן כל כך הרבה! לנטוש את זה יהיה פשע.
בכל מקרה, אני חבה לבלוג הזה הרבה.
אז so long בערך, ישרא. אולי נשמור אותך כדי שנוכל לעדכן חבר'ה בשנים הבאות.
damn
אני מרגישה כאילו אני הולכת למות.
חחח
:)