החיים ...

נראה שהחורף נזכר להגיע..

הוא הופיע פתאום. ללא הודעה מוקדמת.

הוא נותן תחושת מלנכוליות שלא נגמרת.

אני יושבת פה ליד המחשב ומסתכלת דרך החלון הרטוב והדבר היחיד שאני מצליחה לראות הוא את העצים זזים במהירות מצד לצד ואת קולות הציפורים הקוראות לעזרה. הרעש הזה של טיפות הגשם הנופלות על גג הבית ועל מדרכות הרחוב...

מדי פעם השמש מבצבצת לה מבעד לעננים אך נעלמת במהירות כאילו לא קיימת כלל.

והרעש ממשיך ועץ נופל לו בכאב על הקרקע ומבין שהגיע הסוף. מבין שדבר לא יציל אותו כעת.

והרוח ממשיכה בשלה.. באכזריות אין סופית. מטלטלת ומעיפה כל מה שמפריע בדרכה.

והציפורים הקטנות שמחכות שאמא תחזור עם אוכל... אבל היא לא חוזרת. והרוח מטלטלת את הקן בחוזקה והם כה אומללים. חסרי אונים ממש. לא מסוגלים לעשות מעשה ולעזוב. הם תקועים שם. וכך גם המוות המתקרב..