החיים ...

אני צועדת באפלה אל הבלתי נודע.

אל העתיד המטושטש, הלא ידוע.

ואין תקווה או אמונה שהמצב יכול להיות אחרת,

עד שהלב מתמלא בשיר שציפור מזמרת בצורה כה נפלאה, עם המון אהבה

ואת כנפיה פורשת ועפה לעולם טוב יותר.

ובעודי מסתכלת לשמיים אכולת קנאה על כך שלי אין כנפיים

נושאת אני תפילה שאולי אוכל רק פעם אחת ויחידה לעוף כמו ציפור ולהיות חופשייה!

לשיר מעל כולם בקולי קולות ולעשות טוב לנשמות האנשים הבודדות

ואולי לתת להם תקווה,

וגם הם יישאו תפילה ויבקשו את אותה המשאלה!

להיות חופשייה... זה כל מבוקשי!