ידעתי שיקרה משהו רע! התחושות שלי אף פעם לא טועות!!
היום היה לי ריב ענק שבסופו בכיתי
תחושת עצבים ושנאה ותסכול....
שנאה שאני כבר לא יכולה לשאת כלפי אדם!
שנאה שאוכלת אותי מבפנים ולא נותנת לי שלווה
שנאה שצריכה לצאת החוצה ולתת לי מנוחה
איך משחררים כעס בעוצמות כאלה?
איך אני מסוגלת לשנוא ברמות ועוצמות כאלה?
זה אנושי?
זה נגמר מכוער, כמו כל ריב עם האנשים האלה.
לא ציפתי למשהו חדש
לא ציפיתי שהם יהיו בני אדם ואילו לרגע אחד קטן
לא ציפיתי שהם יפעלו עפ"י רגשות ולא כמו רובוטים מתוכננים
מה שבטוח... ברובוטים האלה יש פאק בייצור!
אם התחילו עם זה וכך גם הם יסיימו
הם עדיין לא ניצחו במלחמה!
יש לי צבא חזק וגדול שתומך בי ונלחם איתי ביחד
חיילים אף פעם לא נוטשים פצוע בשדה הקרב!
ואני? אני לא אהיה הפצועה הראשונה שתינטש.
אומנם הם ראו אותי נשברת.... סופסוף ראו אותי נשברת...
אבל זה לא יקרה שנית
טיפלו בי וכעת אני מוכנה לחזור לשדה הקרב
כעת אני מוכנה להתמודד!
לא לנקום! להתמודד.
אני שמחה שהתחושה הרעה התשחררה ממני סופסוף... זו הקלה לדעת שזה עבר!
מצאתי.... או שלא?
הכוונה לאהבה.
הכרתי מישהו. אתמול. בצוהוריים.
הוא הקסים אותי.
לא הצלחתי להירדם מרוב מחשבות עליו..
בבית הספר תמיד חיפשתי אותו ובכל חיוך שלו אליי נמסתי מחדש..
כל היום חיכיתי שיתחבר למסנג'ר שנדבר שוב כמו אתמול אבל זה לא קרה..
תחושת אכזבה! כ"כ רציתי לדבר איתו שוב.
אומנם דיברנו 5 שעות רצוף עד שהוא היה צריך ללכת לאימון אבל זה מרגיש כאילו דיברנו רק דקה
והדקה הזו עברה כ"כ מהר... מחכה לדקה שאחריה! להיום! שנמשיך מאיפה שהפסקנו...
או נתחיל מהתחלה
זו אהבה?
כבר שכחתי איך זה מרגיש
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מתמודדת...(בקושי)