החיים ...

נראה שהחורף נזכר להגיע..

הוא הופיע פתאום. ללא הודעה מוקדמת.

הוא נותן תחושת מלנכוליות שלא נגמרת.

אני יושבת פה ליד המחשב ומסתכלת דרך החלון הרטוב והדבר היחיד שאני מצליחה לראות הוא את העצים זזים במהירות מצד לצד ואת קולות הציפורים הקוראות לעזרה. הרעש הזה של טיפות הגשם הנופלות על גג הבית ועל מדרכות הרחוב...

מדי פעם השמש מבצבצת לה מבעד לעננים אך נעלמת במהירות כאילו לא קיימת כלל.

והרעש ממשיך ועץ נופל לו בכאב על הקרקע ומבין שהגיע הסוף. מבין שדבר לא יציל אותו כעת.

והרוח ממשיכה בשלה.. באכזריות אין סופית. מטלטלת ומעיפה כל מה שמפריע בדרכה.

והציפורים הקטנות שמחכות שאמא תחזור עם אוכל... אבל היא לא חוזרת. והרוח מטלטלת את הקן בחוזקה והם כה אומללים. חסרי אונים ממש. לא מסוגלים לעשות מעשה ולעזוב. הם תקועים שם. וכך גם המוות המתקרב..

"מול אותו חלון ישן פותח את הבוקר

מחפש סיבה להישאר

אל אותו סיפור קטן נטול תקווה ואושר

אם אני עוזב אני לא חוזר

מחפש אותך בפנים את כבר לא זאת שהכרתי

לא צריך לדבר על השתיקות

אני רוצה לפחד לבד לעצמי מספיק שיקרתי

כל כך עצוב שכבר לא חשוב לבכות

אל תפני לי מקום לצידך

תתמודדי אני הולך

תחייכי את יודעת

אל תשמרי לי מקום חם לחזור כשאהיה שיכור

תוותרי את שומעת

מחכה שהיום יירד תרגעי ואז תביני

שלא מצאתי סיבה להישאר

סתם סיפור עצוב שהסתרת

יום יבוא ותסלחי לי

את אותו חלון ישן אני סוגר

אל תפני לי מקום לצידך

תתמודדי אני הולך

תחייכי את יודעת

אל תשמרי לי מקום חם לחזור כשאהיה שיכור

תוותרי את שומעת"

מקום לצידך - דור דניאל