שלום לך שוב, אבל אמת של שלום על כל צדדיו. שלום של שקט ומנוח מסערת הרגשות, שלום של שלווה ורוגע בשביל לעבד את החוויות והצרכים, ליראות על ציר המסע היכן את עוברת ומה עוד נישאר לך להכיל. שלום של פיסגת צופים - שתוכלי לתצפת ולהניח ממבט על את כל חלקי הפזל. שלום של שותפות בין חברויות עם אנשים שצועדים לצידך. קמצוץ כזה וכזה שייצרו בסוף תחושה ורגש עמוק או רדוד אשר יתעצב ויהפוך לבסוף למסכנה ממשית ומשמעותית שתהיה רק שלך ולא של אף אחד אחר. אז עכשיו לעצור, לשקוע רגע לכיוון אחר, לתוך עצמך ולתחושות שלך, ולא של היהודים, העם, המורשת, התרבות. שלך עם עצמך, שלך עם עצמך.

כשתיפקחי את העיניים עם שקופיות של תובנות (כי כך אני מכיר אותך) תמצאי עצמך פתאום שונה ואחרת ממה שהיית. ותחילה, אולי כמוני כמוך, זה יהיה קשה. אז תכתבי, ותוציאי את מה שמתבשל. אם זה בציור או בצילום, או בחיבוק, או בשיחה שצד אחד רק יקשיב. 

אל גם דאגה עלייך אחות, אני אחיך: מגן ושומר

על כל דרך ומסע בעל תיק וזיכרונות, אני איתך נוצר

אם שאלת ספק ואבדה את, אני יאיר לך נקודה של אור

הרי את מקודשת לי, ועל כך יש לך מקום לחזור.

אנצל את המעמד כרגיל לכתוב לך, שאת יפת תכולת עיניים ואהובה. אל גם בפיתולי השאלות והתהיות על חיים ומוות תמיד תדעי שיש בסוף תשובה. אולי היא תהיה חלקית ולא ממצאת את ספק רישרוש הלב, אבל היא קיימת אני מבטיח. גם אכתוב לך אמירות ברכה בעיניי: את נוסעת בכדי לחזור.לאומת המסע הקודם שלך לארץ אחרת, פה תהיה לך חוויה אחרת. לכן הסתכלי על ידייך, על רגלייך ועל שערייך - דמייני אותם במיטת הבית, במטבח או בכרמל, על רקע מכחול נופי הארץ ותיראי שמשהו מסתדר. משהו שנירקב התחיל לנטוע זכרונות ושורשים של יציבות. הרי לך מקום ממשי לחזור אליו - מלא משפחה וגם חיבוק.

אל תפחדי אחות, אני שם איתך, מבטיח. וכמובן גם אוהב. עוד קצת את כבר בבית, שמאחורייך מאורעות קשים. תיהיה בכאן ועכשיו שלך, אל תברכי למצלמה. ותיהיא עם אנשים, זה חשוב.

אוהב ותמיד אוהב, אחיך טל.