חלמות הם רעיון מופשט של רצונות. את יקירה, בישבילי רק רעיון מופשט ומטושטש. כזה שרחוק מהשג ידי וכניראה שגם רחוק מהשג הבנתי. לא משנה כמה ארצה לראות אותך בבוקר שאחרי, או כמה ארצה להריח את הקפה והקרואסון של ארוחת הבוקר שאכין לך - לא אצליח כי אלו רעיונות שכולאים אותך במסגרת של רעיון.את כולך בכלל תעופה בלי שמיים, צבע ללא מכחול - איך אוכל ליחס אותך למשהו, אם בכלל. לכתוב את דמותך תהיה למחוק את התחושה, וגם לתאר את קולך המתוק בלילה סביב הכוכבים יהיה סתם רעש. את כולך אש רוקדת - כזאת שלא צפויה לאן תנועתיה יזוזו ולי נישאר רק ללבות אותך בקרש של אהבה מהצד ולצפות בך לעוד רגע דל טורפת את החיים. לצערי הקרשים עוד מספר לא רב של לילות עומדים לאזול ואז לא אוכל לצפות בך יותר - את תיהיא ללהבה נודדת בין מדורות של קרשי בודדים ואני אולי יהיה חופשי סוף סוף לחזור לנדוד. לצערי כמה שאת מהפנטת כך גם את מרסנת אותי מהעולם הגדול, ואולי באמת כמו שאמרת הגורל יפגיש בינינו ואראה אותך מרקדת במדורה של אדם בודד אחר. לא אשכח כשאמרת לי כי "אני הם הרגשות שלי" ואז הבנתי במילים הקצרות הללו כי גם אם האדם יזרוק את כל העבר והעתיד שלו, את החלומות והפחדים, את הנחישות וכשיחות הפנים, את המטרות והחברים - הוא ישאר הוא. ומה בעצם האדם אם לא ריגשותיו? בבסיסו, בתת מודע ובמודע, ברעיון ובאגו שלו הוא פשוט, פשוט רגשות. הם כבר לא טהרוים כי אנו חיספסנו אותם בעבודת אדמה למען שליחות או להשג נדרש של קלקטיביות חברתית אך בסוף בסוף הן שם, חבואים כשבעצם אנחנו מחבאים את עצמנו מעצמנו. ואת יקירה, את בעצם העתק של המקור ממנו באנו ולשם גם נחזור. אם לא את לא יכותתי לטמון את המילים הללו על דף ולנסות להמחיש את התחושה שהענק לי מאחורי כל מגע או שיחה, ללא טלות, ללא תנאי - פשוט שנינו מלאי תשוקה לחיים - תופרים את החלל בשעות השש והחמש בין השמש לירח. אז תודה לך.