קשה לך לחיות חיי עלה נידף ברוח, הרי לא יודעת את לאן ומאין. למרות שיצאת מיסוד האדמה אין לך רצון שורשים לנטוע: לא על דרך האהבה ולא החברות - כולך נמנעת מלהבין מה הוא העולם למרות שהוא זה שרוצה להכיר אותך. אני שואל עצמי המון זמן כבר מה גרם להלך הרוחות הזה להגיע למחוז ליבך? ומה גרם לך לבחור להתנתק מהעץ הגדול לטובת הלא-כלום שמחכה לך? אך לפתע הבנתי שכל חלל שהגעת אליו מלאת בצבע וגוונים, שהרי לך העפרונות הקטנים והרצון לצבוע כל אדם וכל אוקיינוס לפי ליבך אשר מרגיש את צלילי הבקשות. כולך רוקדת פסיעות קטנות ויוצרת יש מאין בחלל העולם. אני כבר ששנים פיספסתי אותך - את אותם הפסיעות הקטנות והנוודות ולא ידעתי שמה שטמון עמוק אצלך בוורידים הוא אהבת-כל. כבר שנים מחפש אני את האהבה הזאת ובזכותך ניצן בי אותה תחושה כי יש אצלי אותה אהבת-כל. אך לך כבר חיפושים רבים, דרך שעברת - ולי רק עפרונות ועודני לא שומע את בקשת העולם לצבוע אותו ולכן אני מחכה ושומר אותך קרוב, קרוב יותר מאי פעם, קרוב מספיק בשביל להרגיש את הרוח שלוקחת אותך ממקום למקום. אותם הימים כשבכית ולא הבנתי - עכשיו הבינותי, ועל כל הרגעים שחלקת איתי את הרצונות והמחשבות - החלומות, עכשיו אני מבין. על אותם הפעמים שהלכנו על פיסת חול ואחר כך טבלנו רגלנו למעיין - עכשיו אני מבין, על אותם הפעמים שהסתכלת עלי ואני לא הבנתי ואז כמו ילדה לחצת עם אצבע על החזה איפה שהלב, כבודקת מה הישתבש ולמה אין צליל טיק-טק כמכשיר פועל - עכשיו אני מבין. אני מבין כי רציתי להבין מה לך ולי - מה שאת כבר ידעת. 

היום הוא יום רביעי, היום בו זכיתי בך מחדש לפני מה לפני זמן. השמש שוקעת ואני על הר - מתצפת על הרקיעה שואל למה לנו מרחק עצום כזה בינינו. הרי אם הייתי יכול לבחור, כי לך אין יכולת בחירה בגלל הרוח, הייתי בוחר להיות קרוב יותר מעכשיו. במקום לחשוב מחשבות געגוע ולדמיין אותנו טובלים רגלים במעיין. אמן ולך כל העפרונות ולא ניגמרה לך התשוקה, ועל כל אדם שפגשת הכבדת קצת ונישארת למרות הרוח. לא אמרתי לך המון זמן אבל את חשובה לי בחיי, לכן אבקש שלא תרחפי לך יותר מידי, לא יותר מידי רחוק.