כולם צועדים בדרך, צופים בסימנים החולפים. אני חושבת שאלך אחרי ליבי, מקום נהדר להתחיל ממנו.

הלוואי והיינו מכירים בדרך אחרת.

היינו נפגשים כמו בקומדיה רומנטית טיפוסית, היית נתקע בי מאחורה, של הרכב,
והייתי מקללת את אמא שלך עד שהייתי יוצאת מהרכב ורואה מי עומד מולי.
אחרי שנייה של הלם הייתי מתעשתת וצועקת עלייך כי איך אתה לא שם לב ומה נראה לך.
היית מתעלם מהצעקות ומבקש את המספר שלי, כי צריך להחליף פרטים, מי מתחיל איתך בכלל.

או שבכלל היית מגיע למלון שלי עם חברים שלך בשעת לילה מאוחרת,

שיכורים אך מרוצים, מחפש מקום לישון במקום לנהוג הביתה בסכנה.

הייתי מנסה להתייחס אלייך כמו לכל האורחים אבל הייתי עושה לך קצת הנחה כי החיוך שלך מצא חן בעיניי,

ואתה היית מסוקרן מהעיניים הכחולות שלי ומנסה לשכנע אותי לבוא לשבת איתכם בחדר.

וכשהיית מבין שזה לא הולך להיות לך כל כך קל איתי -
"אוקיי אז לפחות תני את הטלפון שלך, שזה לא ייגמר כאן."

היית ניגש אליי מהוסס קלות אבל משדר ביטחון ולוחש לי באוזן "מה את שותה?".

הייתי מסכימה לצאת איתך אבל רק לבירה כי למי יש כוח לדייט כבד עכשיו עם אוכל ורצינות.

ואחרי שיחה נדושה - מאיפה את מה את עושה בחיים - היינו מבינים שהדברים האחרים,

שלא חושפים בשניות הראשונות, הרבה יותר מעניינים אותנו.

הלוואי וככה היית רואה אותי בפעם הראשונה, בדרך רגילה ושגרתית,

כי אז היית זורם איתי לפאב שכונתי עם נרגילות, איך שאני הכי אוהבת.
היית מתנהג כמו ג'נטלמן מוחלט בניסיון לכבד אותי, כלכך מנומס שהייתי מנסה להבין אם אתה בכלל נמשך אליי.

ובסוף ערב מלא בשיחות לא שגרתיות, בסוף הערב... היית לוקח אותי הביתה,
עם האופנוע כמובן, כדי שאהיה חייבת להיות צמודה אלייך, ואז מלווה אותי עד לכניסה.
ועומד מולי מסתכל לי ישר בעיניים. ואז משפיל מבט לשפתיים שלי לשבריר שנייה-
שאם לא הייתי כלכך קרובה אלייך, סביר להניח שהייתי מפספסת את זה.
היית חוזר להסתכל לי בעיניים ולפני שתחשוב על זה יותר מדי היית מנשק אותי על השפתיים נשיקה,
שבראש שלך הייתה עדינה ורכה, אבל בפועל הייתה מלאת תשוקה.
היינו עוצרים בכוח כי היינו מרגישים שיש פה משהו אחר, ואנחנו לא רוצים להקדים את המאוחר.

הלוואי והיינו נפגשים בדרך אחרת.
כי אם היינו נפגשים בדרך שבה זה לא היה צריך להיות מתחת לשולחן, טאבו, אסור, לא אתי,

אז אולי, רק אולי, היינו רואים כמה אנחנו טובים ביחד. הייתי יכולה להראות לך שלא סתם נפגשנו.

ואולי, ובבקשה, שזה לא יהיה רק אולי, יום אחד תראה אותי כמו שאני רואה אותך.