כולם צועדים בדרך, צופים בסימנים החולפים. אני חושבת שאלך אחרי ליבי, מקום נהדר להתחיל ממנו.

אני מרגישה צורך לכתוב בתקופה האחרונה, דבר שלא קרה כבר הרבה מאוד זמן.

לא בפורמט הזה לפחות. יש תחושה מאוד טובה בכתיבה, לפרוק את כל המחשבות שיושבות לך בראש,

בלי מסננת, בשקט של עצמך.

אז המחזור מתעכב, ואני כמובן נכנסת לסרטים וללחץ, מה שמעכב אותו עוד יותר.

למה אני בלחץ? למה אני בלחץ? למה אני בלחץ? היריון עכשיו בא מאוד מאוד לא טוב. 

זה עוד לא הזמן, אני רוצה ללמוד להכיר אותך יותר, שיהיה לנו את הזמן שלנו כזוג ביחד,

אנחנו לא מכירים מספיק בשביל שאוכל לסמוך עלייך במאת האחוזים שתהיה אבא טוב ובן זוג טוב.

כל הקורונה הזו באה ושיבשה לנו את אורח החיים,

קצת הראתה לנו מה המשמעות, מה שבאמת חשוב, על מה אפשר לוותר בחיים האלו ומה לא.

אבל קורונה, ייאמר לזכותך, שהכנסת לחיי את הדבר הכי טוב שקרה לי בתקופה האחרונה.

נכנסתי להתקף נוסטלגיה היום וקראתי את כל הפוסטים שכתבתי בבלוג הזה, עוד משנת 2007.

ריגש אותי מאוד למצוא את הבלוג הזה, אחרי שחשבתי שהוא נעלם, ועברתי ברפרוף על העשור וקצת האחרונים שהיו לי.

איזה כיף שפעם כתבתי כל הזמן, עכשיו אני יכולה לחזור אחורה ולראות מה עברתי בחיים האלו.

בקיצור, שמתי לב שהמוטיב שחזר כל הזמן בפוסטים שכתבתי פה הוא הכמיהה לזוגיות, למישהו שיעריך אותי כמו שאני, בלי משחקים.

וקורונה... את הבאת אותו לחיי. אני כל כך מאושרת בתקופה האחרונה איתו, בזמנים שאנחנו ביחד זה מרגיש לי כמו חלום שמתגשם.

הוא דואג להזכיר לי כל הזמן כמה הוא חושב שאני מיוחדת, וכמה הוא מעריך אותי ואת מי שאני, את השכל שלי, את עמוד השדרה שלי, את איך שאני נראית, ובכללי את הזמן שלנו ביחד. כל כך כיף לי איתו. עכשיו להגיד את המילה אהבה נראה לי גדול ומשמעותי וחזק. מה שפעם הייתי מתייחסת בזלזול..

אבל אני חושבת שזה יגיע בקרוב. רק מעניין מי יגיד ראשון