אליס הצביעה על פוסטר שעליו כתוב שמקפליי מחפשים שותפה ללהקתם.
"אתן באמת חושבות שהם צריכים שותפה? או שסתם מישו התחיל לעבוד כאן על אנשים?" שאלה אליס.
הבנות הסתכלו אחת על השניה והתחילו לצחוק.
"כן,הם להקת בנים. מה פתאום הם צריכים שותפה?! ועוד בת" אמרה אשלי.
"כן,הם ארבעה. מה הם צריכים עוד שותף?" אמרה מייגן בזלזול.
"אולי אין להם כוח להזמין מנקה הם מחפשים שותפה סתומה."
אמרה אשלי וצחקה.
הבנות, בעוד הן עומדות מול הפוסט צוחקות, עמד לו איש והסתכל.
הוא בא ליד הבנות הסתכל על השלט, הסתכל עלייהם ואמר: "ולמה בדיוק אתן צוחקות?"
"לא ברור?" אמרה מייגן.
"כן, הרי הפוסטר הזה סתם בדיחה."
אמרה אשלי.
"בדיחה? בדיחה של מי בדיוק? אני בעצמי ראיתי אנשים שבאו לתלות את הפוסטים בבוקר."
אמר האיש.
"הא?" מלמלה מייגן.
הבנות הלכו לאכול כשעוד המחשבה שמקפליי מחפשת שותפה מתרוצצת בראשן.
"כל זה מוזר מידי" אמרה אליס.
"כן. והעיקר אנחנו צחקנו על זה כמו מטומטמות."
הוסיפה אשלי לדבריה של אליס.
מייגן אוכלת סלט ובוהה. פשוט חושבת על זה.
"מייגן? מייגן? מייגן??.." שאלה אליס במין דאגה כזו.
"מה? אה.. אופס סליחה. פשוט חשבתי על זה. על כל העניין. לא קצת מוזר?" שאלה מייגן.
"אממ.. אפשר להגיד." אמרה אליס בצורה מוזרה.
"בנות רוצות ללכת? מיציתי."
אמרה אשלי בעייפות.
"כן,גם אני.את באה איתנו מגס?" שאלה אליס.
"לא זה בסדר בנות. לכו אתן אני נשארת." אמרה מייגן.
"טוב. ביי דברי איתנו." אמרה אליס.
"ביי." אמרה מייגן.
מייגן הלכה לכיוון הפוסטר עמדה שם ובהתה בו.
מייגן הגיעה הביתה. התיישבה על המיטה ומתחתיה הוציאה ארגז ישן.
מייגן פתחה את הארגז וממנו הוציאה יומן ישן.
היא פתחה אותו ונשפה עליו מעט בכדי להוציא את האבק שהיה עליו.
וואו. באמת לא חשבתי שזה יקרה, אבל הנה אני יושבת כאן ופותחת יומן
שלי מכיתה ט'. כמה שהזמן עבר מאז.
מייגן דפדה בין עמודים ביומן ואפילו קצת צחקה. היא הרגישה ממש מטומטמת.
כזאת טיפשה הייתי? טוב אני יסלח לעצמי על זה, הייתי קטנה.
והמשיכה לקרוא ולדפדף.
מייגן הגיעה לסוף שמה היו כמה דפים ריקים. היא הוציאה עט והתחילה לרשום.
"יומני היקר, עבר המון זמן. הנה אני כאן בת 19 יושבת בחדר כמו מטומטמת,
בדיוק מה שהייתי פעם, וכותבת בך.
אז ככה, אני אש ואלי, כמו שאתה זוכר אלו אשלי ואליס החברות הכי טובות שלי
עוד מהיסודי, הלכנו לקניון. שם נעמדנו מול פוסטר גדול שהיה כתוב שלהקת מקפליי
מחפשת שותפה. ש ו ת פ ה.
אנחנו ממש התלהבנו מהרעיון הזה. אבל אני בספק.
אני גם לא בטוחה שזה אמיתי, עד שמקפליי לא יאמרו את זה בפנים אני לא מאמינה."
מייגן צחקקה ונאנחה ואז המשיכה בכתיבה:
"ב-1.1.08 הם מגיעים לבוסטון ואנחנו החלטנו ללכת להופעה שלהם. ואם זה אמת,
בקשר לשותפה, אז הם חייבים פשוט להודיע על זה. אם זה לא יקרה אני לא אאמין פשוט
לא מסוגלת להאמין למשהו שנשמע כ"כ לא אמיתי ואפילו מצחיק!"
למייגן לא היה מה לרשום יותר, הראש היה מפוצץ במחשבות רבות. "רגע, למה זה בכלל
מעניין אותי כל כך?! אני אפלו לא חולה על הלהקה הזאת! אני בסך הכל קצת מחבבת אותה!"
אולי זה בגלל שאני אוהבת לשיר. חשבה לעצמה מנסה למצוא תשובה אך ללא הצלחה.
"טוב חברה סיימנו עם החזרה עכשיו אנחנו חופשיים לכל היום" אמר הארי בקול מאושר.
"נכון נוכל לנוח קצת ולהתחיל להתארגן לטיסה שלנו לבוסטון שבעוד יומיים" הוסיף טום.
הבנים נסעו ברכב למלון שבו הם עצרו. כשהגיעו המון מעריצות הקיפו את הכניסה למלון,
הם הביאו חתימות למעריצות וחזרו לחדריהם לעסוק כל אחד בעסקים שלו.
מעניין מתי תיבחר השותפה שלנו.. זה כ"כ מדאיג אותי. ואם היא תיהיה מוזרה?!
המון מחשבות עברו בראש של דאגי בקשר לבחירת השותפה, אפילו פעמים רבות רצה לבטל
את הרעיון אבל אז התחרט. ושוב המחשבות הציפו את ראשו.
הוא נשכב על מיטתו נאנח והמשיך לחשוב.
"שלום לך מייגן, חזרתי הביתה ואת אפילו לא באה להגיד לי שלום?" שאלה אמה.
"אה אמא היי לא ראיתי שהגעת.." אמרה מייגן בחזרה לדבריה של אמה.
"מה קרה? את נראית מודאגת." שאלה אמה.
"ראינו היום משהו די מוזר בקניון בקשר לאיזה להקה ששמה מקפליי" ענתה מייגן.
"מקפליי? אז יופי בואי יש לי להראות לך משהו." חייכה אמה, לקחה את ידה של מייגן ומשכה לכיוון המטבח.
"איזה יופי אמא!! אני חייבת לספר את זה לאליס ואשלי!!" אמרה מייגן בקול רם.
~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ *~ * ~ * ~ * ~ *~ * ~ * ~ * ~ *~ * ~ * ~ * ~ *~ * ~ * ~ * ~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
