


סוף זו מילה כל-כך קשה, קשה לי לעכל אותה.
קשה לי להבין שזהו הכל נגמר ושהגיע הסוף, הסוף שלנו.
כנראה שהאהבה שלנו לא היתה מספיק חזקה ולא הצלחנו להתגבר על המכשולים, לא הצלחנו להבין אחד את השני, ולא הצלחנו לסלוח.
אני פשוט לא מצליחה לעכל, שזהו. הגיע הסוף ושיותר אף-פעם לא ארגיש את שפתייך, את חום גופך ואת חיבוקך העוטף אותי וגורם לי להרגיש הכי בטוחה ונאהבת בעולם.
החיבוק אשר גורם לי להרגיש שאתה זקוק לי ואני זקוקה לך.
יותר בחיים לא תסתכל לי בעיינים, בחום ואהבה ואני ארגיש שאתה שלי ואני שלך.
לא חשבתי שככה זה ייגמר, חשבתי שאנחנו נתגבר, שנתמודד עם כל הבעיות ושפשוט נאהב,
אבל טעיתי....
ועכשיו כבר לא משנה מה אתה מרגיש ומה אני מרגישה כי הגיע הסוף.
כל אחד פנה לדרכו, ואני אמשיך הלאה למרות הכאב, למרות הגעגועים, למרות האהבה.
אני יודעת שגם לך כואב ושגם אתה מתגעגע, אך אתה בי רק פוגע...
אני אמשיך הלאה. אני מבטיחה כי את זה אני חייבת לעצמי.
אולי יום אחד נצליח להתגבר ולסלוח אחד לשני ואולי אז, רק אז, תתממש אהבתנו.
אז אולי זה בכל זאת לא הסוף....