פעם, כשהאנגלי עוד מלך בארץ, עברה רכבת בתל אביב. היא יצאה מנמל יפו, זחלה ליד נוה צדק, עצרה לבדיקות בבית המכס הישן (שאפשר לראות גם היום ברחוב הרכבת), וקרטעה לה לכוון העיר המקודשת לשלושת הדתות, כשבדרך היה עליה לחרחר את דרכה במעלה ההרים. ואילו אני, עד לפני כמה חודשים, הייתי מתנשף, מאחֶר כתמיד, באותה דרך בכיוון ההפוך, בדרכי לשיעורי תנועה בנוה צדק. היום רק דמיון יכול לשחזר משהו מפסי הרכבת ההם. אין לי שום יומרה בצילום. יש כאן בישראבלוג כמה וכמה צלמים שמכניסים אותי לכיס הקטן של הבטריות. אני מת על המצלמה שלי, אולי אפילו מאוהב בה, אבל גם אם יפה כמוה אין, טובות ממנה יש ויש. עד לאחרונה פיתחתי את הסרטים (כולל אלה) במקום הכי זול ונוח, ליד העבודה. בכל זאת - ואולי דווקא בגלל חוסר היומרה - אני אוהב את הצילומים שלי. אני אוהב להסתכל עליהם במחשב, להגדיל אותם ולמצוא בהם פרטים בלתי מודעים. בצילומים הבאים, למשל, יכולתי למצוא את השהות שלא היתה לי בעשר דקות ההליכה הממהרת בדרך לנוה צדק. יכולתי לגלות את חייו הרב משמעיים של הרגע המצולם. דווקא המבט הזה, מומת ומשומר בפורמלין, ממחיש את האמירה (ששמעתי מפי ג'ורג' אודנר, צלם מפורסם (כנראה), בסרט שצילם עליו הבמאי השוודי יאן טרול): "רק הרגע חי".
(צילום של אודנר)
ידידי המלומד טען באוזני (המלומדות, בעיקר בסֶבֶל) שהצילום איננו אמנות. "זה כמו אלה שכותבים בבלוג שצחצחו שיניים, וחושבים שכתבו את ההמשך ל'יוליסס' ". בעיני הצילום הוא דווקא כן אמנות, ועוד איך; אבל הצילומים האלה הם הוכחה להפך מזה, אני מניח. 72 תמונות, שני סרטים שצולמו ברצף. אלו תמונות שצולמו בדרך מ, אוסף של מראות שנאספו ללא סלקציה. צילומים יומניים מדי, כמו הכתיבה שלי. האם הם יכולים לגעת במישהו? האם הם חשובים? מה זה בכלל "חשוב"? מה חשיבותה של חשיבות?
"מן היד מכרסם לי הסתיו את עלהו.אנחנו ידידים. אנחנו קולפים את הזמן מתוך האגוזים ומלמדים אותו ללכת. הזמן חוזר לקליפה"
פאול צלאן לא ידוע בזכות שיר זה ("קורונה"), אלא בזכות השיר המופיע בסמוך לו בתרגום העברי, "פוגת מוות" ("חלב שחור של שחר אנחנו שותים עם ערב / שותים צהרים ובוקר שותים עם לילה.."). ניצול שואה, מיוסר, בלתי מובן, כועס, מתאבד - כך הוא נודע. והנה, שורות אלו, יפות כל כך, שלמות כל כך, מפויסות. האם אפשר גם כך?
פה היתרחש (כמה חודשים אחרי הצילום) "הפיגוע הפלילי", ניסיון החיסול של רוזנשטיין, והמרפסת התחתונה קרסה מעוצמת הפיצוץ
אני אוהב רחובות נטולי תריסולים, עם מרפסות פתוחות
הבית הזה תמיד מעורר את סקרנותי. מה מסתתר מאחורי וילונות צבעונייםבאזור חסר רחמים שכזה?
הכסא של אלוהים הפוך
הבית הקטן והישן נעשה אסירו של הבנק הענק
דירת חדר מפוארת, נתניהו לא טוב
תמיד חשבתי שהמשפט פה הוא משהו כמו: "שהנשים יודעות את זה", ופירשתי כ: משהו שנשים יודעות, משהו מלא לעג מהתחום שבינו לבינה. אחרי שצילמתי הבנתי שטעיתי, והמשפט האמיתי הוא: שימותו הידענים . עכשיו מתברר שגם זה פרי דימיוני. הכוונה היא לערמומיים, לנבזים , לבוגדים, שוברי השביתה
שריד השטן, יום מותך חג 
peace around the world (99)
Niba fashion
החיים יפים, תחייך. כי מישהו צריך לאכול את הילדים שלך
עורב בחניית הנכים
להיות חלק זה..
שרידי מסילת הרכבת הישנה?
חתול מסטול
הבנין הזה - מה מסתתר מאחורי גדרות התיל שלו, וכלונסאות האלומיניום התומכות בקירות? 
שריד
מה אתה רודף?
תמיד חשבתי שזה: "וותרו על המרד" 
פעם היו כאן גם אנשים מפחידים 
סולם יעקב
הדרך הזאת עושה לי קפיצה קטנה לחו"ל 
שער הזהב 
מי חכם ויפרש? שהרי דברי הנביאים נכתבים על קירות התחתית 
פתוח
!good vibration (yeah
אם השמיים הם הגבול, ועוזרת גננת היא מחבלת, אז יאללה,מלחמה
כשאני עובר פה אני חושב על תאטרון.
האם החתולים צופים בי, או אני בהם?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
