מותק והעיר הגדולה

כששאלת פעם מה אני הכי אוהבת בך

אז עניתי לך- שמך.

******

(זה לא הכי מדוייק כמובן, כשחושבים על זה לאורך זמן,

אבל באותו הרגע כך הרגשתי וזה היה הכי נכון)

******

אני אומרת לעצמי את השם שלך

מגלגלת אותו על הלשון

מרוב געגועי

פעם את הפרטי ובפעם במילהאחת יחד עם שם המשפחה.

השם שלך הוא כמוך גברי וחזק

עם ריח רענן

והמון גימלים מתגלגלים

כמו פרצי צחוק קטנים

תמיד כשאנחנו יחד זה רק שנינו לבד,

ואני חושבת לעצמי שבעצם כמעט לא יוצא לי לקרוא לך בו

בטח לא את הגירסה המלאה כולל שם המשפחה...

אני ממציאה ורסיות עם כינויי חיבה

מוסיפה יוד בקצה

מכפילה אותו פעמיים (נו, שם כזה קצר- חייבים קצת להאריך)

אתמול עשיתי עליו גוגל

וגיליתי עוד אחד, עם שם כמו שלך בדיוק

נכנסתי אליו לפייסבוק

וגיליתי כמה חברים משותפים- שגם הם כמוני בטעות,

חשבו שהוא זה אתה.

זו היתה פואמה בלי פואנטה די ארוכה

על השם שלך.

נראה לי שאני באמת מתגעגעת אליך

או אולי מתגעגת לקרוא לך בשמך.