מותק והעיר הגדולה

בתמימותי ואולי בטיפשותי, אני לא יודעת מה מהשתיים,

ביקשתי לראות תמונות שלהם

חשבתי שתיתן לי להציץ במשהו מטושטש על מסך הסלולרי שלך

בתמימותי חשבתי שאני חזקה ויודעת לאן אני נכנסת

מבט תמים של שלושה גמדים מדהימים ביופיים רודף אותי כבר כמה לילות

בתמימותך או בעצלותך, אני לא יודעת מה מהשניים

שלחת לי אוסף תמונות אקראי

בלי מחשבה יתרה

הופתעתי, ומאז-

בוהה מהופנטת שעות בתמונות הללו כל ערב

שוקעת עמוק לתוך המבטים המחייכים הניבטים אלי מהתמונה

צוללת לעיניים הכהות המקרינות שלווה ובטחון

ותמימות כזו, שיש רק לילדים קטנים, שטרם חוו את אכזבות החיים

מגדילה ומקטינה את הרזולוציה- אולי שם יתגלה לי הסוד

מנסה לפענח את ההרגשה המוזרה המשתלטת עלי

מנסה לתת לה שם, לקטלג, לשייך, למיין

אולי אבין בסוף 

אני לא קרובה אפילו, אולי אין שם לרגשות שמתחלפים כל כך מהר במאית שניה

משהו שבין עצב מתוק לכאב ופחד.

בין אשמה לכמיהה

בין אהבה ומשיכה לדחייה.