מותק והעיר הגדולה

בשיר "נגיעה אחת רכה"

 הכותבת מבקשת סימן לאמפאתיה ואנושיות ממי שמולה

נגיעה לא של אהוב, אלא של חמלה, אבל אולי

אולי אותו אהוב עושה לה למעשה טובה ענקית - בזה שאינו מניח ידוע על כתפה לנגיעה אחת אחרונה

כי אותה נגיעה לו היתה, היתה זו שמשאירה אותה במקומה,

ממשיכה לחשב סיכויים, לשגות בציפיות ותקוות לראות הבטחות היכן שאינו קיימות

הנגיעה-שלא -היתה היא הדרך היחידה בה מצליחה לתפוס את הסוף 

להבין באמת שנגמר

ואיך אפשר את שמו להפסיק לבכות? 

ןלכבות את כל הזכרונות במחשבה?

ולהבין באמת שמי שהיית אהובתו 

ששמו המהבהב בשיחה נכנסת הקפיץ את הלב

סר חינך בעיניו, במקרה הטוב הוא אדיש להיותך

זו לא נגיעה רכה, זו נגיעה רעה,כנראה שעדיף בלי

לפחות את לא מתבלבלת