מותק והעיר הגדולה

הופעה אינטימית, מקום קטן ודחוס, בו הבמה היא סתם שטיח מוגבה במקצת עם שני מקרופונים, והקהל שלך יכול לגעת לך באף, טיפות זיעתך נושרות לו לתוך הבירה. הקשר הבלתי אמצעי הזה בין האמן לקהל שלו, לוכד בתוכו קסם מסוג אחר.

ערן צור- לשמוע את חיתוך הקול המוזר שלו, קצת מדקלם את המילים, לראות את הפרצופים המשונים שהוא עושה תו"כ - מעניק בעזרתם פרשנות על פרשנות למוסיקה המשובחת ולטקסטים החדים. זז בתנועות גוף עצבניות, מפלרטט עם המיקרופון - שפתיו קרובות קרובות אליו, מלטפות, כמעט בולע אותו. אירוטי בעיני. כבר שנים שאני מוצאות אותו אחד הגברים הסקסיים.(מאואבת...)

תמיד כשאני בהופעות אני "מגלה" פתאום שירים חדשים של היוצר, וזה כיף. אין כמו הופעות חיות ועוד אינטימיות שכאלה.

זה השיר שגיליתי היום- אקטואלי מתמיד (שימו לב של מי המילים):

ערן שר אותו לאור מה שקורה ביישובי קו העימות בדרום