לא זה לא מוזר בכלל- עניתי לכל מי ששאל או תמה על הנסיעה שלי.
היחסים כבר מזמן התגלגלו למקום אחר -הסברתי
אנחנו חברים טובים טובים - ובכלל אני מה זה שמחה בשבילו- נימקתי בנחרצות
(מה גם שאני הייתי זו שעזבה כמובן, ולטובת אחר)
ככל שהדרך הארוכה לצפון עברה לה מבעד לחלון
מתחלפת מבטון אפור לדרך מקסימה בנופיה הירוקים והמשתנים
והאוויר המחניק של המרכז הפך למשב רוח קייצי ומרענן של הצפון
התחלתי לפקפק קצת בהחלטה לנסוע
ניסיתי לחשוב איך ארגיש בזמן החופה
בעיקר פחדתי שאזכה למבטים זועמים
או תוהים כאלה- מה לעזאזל האקסית עושה כאן?!
ומה הכלה תחשוב?
אז איך שנכנסתי ניגשתי לבר- אין כמו גיימסון קטן לחיזוק הבטחון העצמי
וסיגריה - כמובן
וכמה חברים ישנים ששמחו לקראתי
ונראה היה לי שהשתכנעתי- כן אז מה אם החבר הטוב הזה הוא במקרה אקס
היום אחרי חמש שנים הוא חבר טוב וככה זה
ואז היתה החופה
ניסיתי להקשיב ללב שלי ולראות אם אני כנה עם עצמי
חיפשתי את הצביטה- בכל זאת, אולי
אני חושבת שלא הרגשתי אותה
לא הצלחתי לדמיין את עצמי עומדת שם תחת החופה לידו
ושמחתי מכל הלב
הצביטה הגיעה דווקא אחר כך
אחרי הסרט שעשו להם החברים
והם היו נראים כולם כל כך מחוברים ושייכים - מן רקמה אנושית דביקה וחמה
והרגשתי בודד כשרקדתי יחפה בשמלה מתנפנפת
ונדמה היה לי שכולם לועגים לי פתאום
במבטיהם, או אולי מרחמים
על זה שאני זו שעזבה
והיא עדיין לבד
ופתאום הייתי עצובה
ממש עצובה
ומזל שהיו לידי
שתי חברות
לתפוס
כדי שלא
אפול
******************************************************************************************
ובלי קשר לסיבת הנסיעה:
כל פעם שאני בצפון, נוצקת בי תחושה של רוגע
מין שקט לא ברור, מפורר את המתח שהצטבר לו
בגב ובכתפיים
ממיס לאט לאט את השרירים עד שהם רפויים וקלילים
על הגב צפה בכינרת
מסתכלת על ההרים שממול
וחשבתי על איך זה שתמיד כשאני פה
אני חושבת שהגיע הזמן לעזוב את המרכז
ולעבור לגור באיזה מקום שקט
עם עבודה שאינה מלחיצה
ומתי כבר אעשה את המעשה
ולא אדבר כל כך הרבה
אלא אתן ל קסם על ים כינרת
להשתלט עלי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מותק- של- בחורה