מותק והעיר הגדולה

יש לי כל הזמן תחושה שאנחנו מכירים קצת יותר ממה שנדמה לי

וכשאני מסתכלת לאחור בצורה רציונאלית, זה נראה לי כאילו

לא

כי נדמה לי שצריך יותר זמן במובנו הפשוט על מנת להכיר

אני יודעת שזה לא ממש כך

ושעון יכול להיות כחול או עם חול של שפת ים או אחר

אני יודעת את החוקים שיש ללולינים מוצלחים

להסתכל קדימה ולהתעלם מהתהום

ולדבר אל עצמי או אל הרשת שאולי נמצאת שם ואולי לא

ואולי היא סתם מאד רחוקה עד שאי אפשר לראות שהיא קיימת

ולסמוך אני יכולה על עצמי ועל האינטואיציה ועל החום שבבטן

ועל הפרפרים גם אם יתבררו כפרפרי תעתוע

אבל בינתיים הם בעיקר פרפרי השיגוע