מותק והעיר הגדולה

עצבים

הייתי אמורה לעבוד עם ארגון "ביטחוניסטי" שושאיסטי, מאילו שמבקשים ממך להצהיר שכל מה ומי שאת מותר להם להיכנס ולפשפש בו.

סרבתי להצהיר הצהרות שונות ולתת להם גישה בהרשאה שלי לתיקים שונים ומשונים.

הקבטית המתנשאת הסבירה לי- שאם אני לא מוכנה לחתום, כנראה שיש לי מה להסתיר (דא?)

והם "לא רוצים מעשני סמים עכשוויים"

אין בעיה, עניתי לה, אני מוכנה לחתום על שמירה על סודיות, על הצהרה שמצבי הבריאותי תקין- ואני אעדכן אתכם בכל שינוי בו,

וכן על העובדה שהחל מהרגע שאני עובדת איתכם אני לא מעשנת שום דבר לא חוקי.

לא מספיק טוב, היא אפילו הרימה את קולה מעט, נוזפת בי,

אני צריכה שתחתמי על כל העבר.

לא מוכנה, אמרתי לה.

אז לא תזכי לעבוד עם- (ששש סודי)

כאילו שחצי מהאנשים שעובדים שם לא פשוט שיקרו בתחקיר....

לא הפסד גדול נראה לי, מעדיפה להיצמד לערכים שלי במקרה הזה,

ולא לשקר ומצד שני גם לא להסכים לדרישות דרקוניות של המדינה הפולשנית שלנו

שמרשה לעצמה בשם ה"בטחון" הלאומי לפלוש לנו לפרטיות.

עצירה

כדי להירגע מהעצבים על הקבטית המתנשאת

ניגשתי לאתר המקסים הזה:

http://www.thecoachingame.co.il/

והוצאתי קלף ליום הזה, הקלף הוא "עצירה"

לעצור שניה ולהתבונן, על הדברים הנפלאים שיש לי בחיים

על זה שאת הבוקר התחלתי בפארק הירקון באימון כושר מול הירוק

על זה שאחרי שבוע של גשם והתכרבלות

אפשר לצאת לאוויר ולשמש- והכל נקי ורחוץ כזה

על זה שתכף פורים ויש לי יומולדת עוד מעט

על זה שיש לי אהבה.

ועבודה וחברים ומשפחה.

וכלבה שמתה עלי

ואני קמה מחייכת בבוקר

עליצות

מה שנשאר זה  רק להעביר את יתר היום בהלך הרוח הזה

והזה

סופ"ש מדהים לכולנו.

כבר שנה אני רוצה, מקווה, מייחלת, מצפה

נכספת, כמהה (וכל יתר המילים החזקות הללו)-

שתהייה שלי.

רק שלי, באור מלא

ועכשיו כשאנחנו כבר כמעט נוגעים

ונותר עוד צעד אחד קטנטן ואחרון לעשות

אני רק רוצה כל הזמן לשאול אותך-

אהוב שלי, אתה בטוח?

אני לא שואלת

רק מרגישה קצת אשמה

יודעת שבכל מקרה ארגיש קצת אשמה

גם אם אשאל

וגם אם תענה

זה לא משנה

_________________________________________________________

ואולי בכלל עכשיו הזמן שלי להתרגל להרגשת האשמה

לחבק אותה

ללמוד לחיות איתה

לא נראה שהיא הולכת להסתלק בקרוב.. .

זה היה שם של קורס בתואר הראשון שלמדתי, לא לקחתי אותו, כי היו עליו מלחמות ברישום

ולא התחשק לי לריב עם כל מיני סטודנטיות היסטריות לפסיכולוגיה שנה ב'

וגם גירושים לא כ"כ עניינו אותי, זה לא היה נראה לי נוגע לעולם שלי או קרוב אלי באיזה שהוא אופן

(אחר כך הסתבר שמזל, כי בפועל הוא היה קורס ממש משעמם)

רוב מי שלקח את הקורס הזה היו הורים לילדים גרושים

שכנראה, כמו כל מי שלומד פסיכולוגיה, ניסו לטפל בעצמם דרך הלימודים...

גירושים מאוחרים עוסק בגירושים של זוגות בגיל מבוגר, אחרי שהילדים גדולים

או אחרי פרק זמן ארוך יחד- לא בשנים הראשונות (שהן כנראה הכי מסוכנות, לדברי קובי מידן)

אז לא לקחתי את הקורס באוניברסיטה

לא חשבתי שאי פעם זה יעסיק אותי באיזה שהוא אופן.

אולי הייתי צריכה לקחת את הקורס הזה

אולי היה לי יותר קל להתמודד עם מה שיבוא עכשיו

החיים מפתיעים לפעמים.