מותק והעיר הגדולה

נכון, נכון שנכון ונכונה הדרך ונכון הכל

ונכון שאני זו שביקשה שנפסיק

ונכון שאני זו שהתריעה שאל תתקשר ואל תעיז לכתוב

ואולי קצת איימה,

ונכון שהיוזמה למהלך היתה שלי

אבל רבאק- איך היה בא לי שתנסה ליצור קשר

כדי שאוכל לראות שאתה אוהב ומתגעגע

אולי ממש חולה געגועים

לא יכול לנשום בלעדי!

אני אפילו קצת נעלבת שאתה לא

וחושבת לי שהתגברת ממש יפה, וכל כך מהר

ואני יודעת שדווקא זה שאתה לא יוצר קשר

מעיד יותר מהכל על כמה שאתה אוהב אותי

ובאמת רוצה שיהיה לי טוב, בדרך נכונה ואמיתית

וכל אילו יחד מבהירים לי שוב איזה גבר מדהים אתה

והקול הזה שמדבר בתוכי

הוא האגו לבדו

יש איפשהו ניתוח להסיר אותו?

אצלך תמיד אשאר האישה של הלילה

זו המגיעה אליך בחלומות

תמיד יפה וזוהרת, תמיד מחייכת- וכשלא,

אפילו הדמעות שלה עשויות קריסטל, נוצצות

כשראשך נח על הכר,

בדימדומים של סוף העירות רגע לפני שהשינה מגיעה

אז תזמין אותה, את הזאת של הלילה

כשתהיה בטוח שאיש לא יכול לראות 

תפתח את הדלת לחלומות מתוקים

לעולם אחר

אשאר האישה של הנצח

תמיד טובה, מתוקה חמה מנחמת

לעולם לא כועסת, וגם אם כן

מיד מגיע חיוך

לנצח אהבת חייך

לנצח סוערת מרגשת מדהימה ומחדשת

אשאר אשת החלומות

ואני כל כך רוצה להיות מציאות

ולא חלום

גם אם המחיר הוא השיגרה

שתפצע את הדמות הנוצצת

אז מה

לא בגילגול הזה, אולי באחר

מביטה בו מלמעלה,

שתי ידיו אוספות את שערי

איזה יפה אתה על הסדינים האלה, צוחקת, העיניים שלך מתאימות להם

מתאימה את הסדינים לגברים?

לא, יותר את הגברים לסדינים

כשהוא בתוכי עדיין ופנינו סמוכות, לוחש לי

"כמה את יפה וכמה אני אוהב אותך"

פתאום תחושה מוזרה עולה מהבטן וזוחלת לה לגב

ודימעה אחת חומקת, יורדת על הלחי ונושרת על בטנו

אני מתגעגעת, כבר עכשיו,

איך זה יכול להיות? איך אפשר להתגעגע

כשאתה עדיין פה? הכי קרוב שאפשר

כשאני מרגישה אותך הכי עמוק שאפשר

תניחי לזה,

עכשיו בואי פשוט נאהב

אחרי המקלחת עטופה במגבת הוא אוסף אותי בזרועותיו

מחבק חזק חזק ומסובב אותי אל המראה

תראי כמה את יפה

אני מסתכלת עליו מסתכל עלי

מסתכלת על שנינו במראה המאובקת

היינו יכולים להיות זוג יפה לא?

הסתכלי על עצמך, ראי כמה את יפה

תזכרי זאת כך, ברקע הזה

ועכשיו - תשחררי

שחררתי- באה הקלה גדולה

זה רק געגוע זה רק תעתוע בתוך הלב