אתה,
איך אני אוהבת את השם שלך. אוהבת לחשוב אותו אוהבת לומר אותו, ללחוש אותו לעצמי
אין לי אוויר, מחנק בגרון, כאב בגוף רק מהידיעה של מה אני הולכת לכתוב עכשיו ומה לבקש ממך.
אנחנו לא יכולים להמשיך ככה.
אני לא מסוגלת להסתכל על עצמי במראה
לא עשיתי דבר בסוף השבוע - ישנתי כל הזמן- בריחה מעצמי? מהמחשבות?
כשלא ישנתי קראתי שוב ושוב תכתובות שלנו במייל
או אסמסים ממך.
אני אוהבת אותך אוהבת באמת, אני חושבת עליך רק דברים טובים
חושבת שאתה מדהים, מיוחד, נפלא, שאתה הגבר שהייתי רוצה לצידי בחיים
מכל הבחינות.
אני לא רוצה להיות מאהבת, פילגש, אהבה אסורה, אישה אחרת
תגיד שאילו המילים שבהן אני בוחרת ואם אבחר מילים אחרות ארגיש טוב יותר- אולי.
אבל גם מילים אחרות לא מובילות להיכן שאני רוצה-
חבר לחיים, על כל הרבדים, בכל השעות, בכל אמצעי התקשורת.
שאפשר להשוויץ בו, להתגאות, לבכות, לחלום, לתכנן.
אני סוד עכשיו, סוד זמני. וזמני זה הכי קבוע שיש - ככה אומרים.
סיפרתי לך על החלום שחלמתי- ושאלת אותי אם אנחנו ביחד בו
ועניתי לך שלא, שאפילו שם זה בחושך - אני אפילו לא מסוגלת לדמיין לנו חיים יחד.
לא מעיזה לחלום את זה, אולי כי גם אני מפחדת מההשלכות הללו
אם אני אוהבת אותך אני צריכה לשחרר אותך לחופשי- לתת לך לשכוח, לתת לך לשנוא אותי אפילו
לעמוד מולך ולומר לך- אני לא אוהבת אותך יותר - רק כדי שתלך ותשוב לחייך.
זו ההחלטה האמיצה באמת שאני צריכה לקחת ,
אז מה אם תשנא אותי, זה יהיה מחיר קטן לעומת משפחה שתמשיך להתקיים
בחרנו כבר, עכשיו אנחנו חוזרים אחורה
ההחלטה נעשתה. אנחנו מתעלמים ממנה
אני מלאת ציפייה ליום א' שתבוא ויהיה לנו לילה שלם יחד.
חלומי.
ואני אומרת לעצמי, טוב לילה אחד, אחר כך ננסה למתן או לחתוך
הגבולות שלי ממזמן נפרצו. אז אמרתי לך שהגבול הוא פיסי ולא עמדתי בזה.
ואחרי הלילה הזה, תגיד שיש לך עוד הזדמנות, לאיזה מפגש קצת-יותר-מחטוף
אולי אפילו יומיים,
ואז מה?
זה יכול להימשך כך חודשים, שנים.
בחרנו כבר, החלטנו, למה אנחנו לא עומדים בהחלטה הנכונה?
למה אנחנו לא עוזרים אחת לשני ואחד לשניה לקיים את ההחלטה הזו?
אם אתה אוהב אותי - שחרר אותי, תגיד לי שאתה שונא, שזה רק סקס, שהיה ונגמר, שעבר לך
תגרום לי ללכת להיכן שיהיה לי טוב. תדחוף אותי לזרועות זה שיכול להיות שם בבוקר. כל יום.
ואם האחד הזה הוא אתה, אז לא ככה, לא בהיחבא, אלא בהחלטה אמיצה שאני זה מה שאתה רוצה.
אני יודעת שאתה אוהב, אין לי ספק.
קשה לי לכתוב את הדברים הללו.
אין לך מושג עד כמה. דופק לי הלב,
אין לי מושג אפילו אם אשלח את המייל הזה .
אני מכורה אליך, מכורה למגע, למילים החכמות, הנכונות, לרגישות שלך אלי.
שינית בי משהו מהותי. הבנתי מה אני רוצה בגבר שלי
לא הייתי עם אף אחד אחר כי אני לא רוצה להרוס לי את מה שהיה ביננו.
הזכרת לי איך זה מרגיש כשיש אהבה.
אולי זה היה תפקידך אצלי. אולי עכשיו אני מוכנה שיבוא מישהו אחר - שיוכל הכל
פשוט מרגישה שאני לא מעריכה את עצמי כשאני במערכת יחסים מסוג זה
איך אמרת- "זה רע לי וזה רע לך"
אם זה זה וזה יצטרך לקרות, אז בזמן ובמקום הנכונים אנחנו ניפגש שוב,
עוד שנה,
עוד שנתיים,
עוד 15 שנים
או עוד 51 שנים.
או כבר מחר.
אני לא יודעת, אין לי מושג, אתה יקר לי
אבל ככה אני לא ממשיכה.
זה רע לי.
אני רוצה טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מותק- של- בחורה
