האחד ואני כבר חצי שנה ביחד.
זה מדהים ומהמם וטוב יותר מכל מה שייחלתי וחלמתי,
ויחד עם זאת גם מאתגר ומלמד ומרתק ולפעמים אפילו קשה שלא לומר בעייתי.
הקפיצה מחיים של רווקה הארד קור להיות זוגתו של גרוש+
נראית לפעמים כמו תהום ענקית,
שהגשר מעליה מורכב מחבלים רפים שיש להתקדם עליהם בזהירות, שלא לומר בזחילה.
חויה מסעירה, המזמנת גם המון אפיזודות משעשעות
יושבים בבית קפה עם הקטנה שלו.
האחד צריך פיפי, קורה.
הוא שואל אותי בעדינות אם אני יכולה להשגיח על הגמדנות.
(שנראתה שלווה וחייכנית - בעודה לועסת במבה)
"בטח" אני אומרת - דרך צלחה.
שלוש שניות אחרי שהוא נעלם לה מהפריים
הגמדה דופקת צרחות סירניות עולות ויורדות
כל יושבי בית הקפה מסתובבים לראות מה קרה
אני מרגישה את האודם עולה בלחיי
הדבר שהכי בא לי לעשות באותו הרגע הוא להימלט מהמקום
או להסביר שהיצור הצווח הזה הוא ממש לא שלי
וגם לא צורח בגללי.
אני רואה בזווית העין כמה פולניות מצקצקות בלשונן....
אני מתעשתת, שולפת אותה מהכיסא, נמלטת החוצה למקום פחות אקוסטי
תוך כדי כך מלחששת לחישות שמנסות להיות מרגיעות
מקפיצה, מלטפת, מחייכת,
שום דבר לא חודר
הצרחות הופכות לבכי קורע לב בתוספת האקססורי הנדרש- דמעות זולגות
כשהאחד חוזר, כעבור לא יותר משלוש דקות
הוא מזהה צמד היסטרי לפניו,
מהסס מעט הוא לא בטוח את מי עליו להרגיע קודם
אוסף לחיכו את הגמדונות
ושומע אותי ממלמלת "תציל אותי מהאישה הרעה הזאת אבא"
(זה מה שאני שמעתי בצרחות של הגמדה)
חיוך אחד שלו, ושתינו נמסות רגועות.
נו, לפחות מכנה משותף אחד יש לנו, אנחנו מתות עליו
___________________________________________________________________________
(וגם הסתבר לי היום ששתינו אוהבות למשוך לו בשערות בחזה, כל אחת בסיטואציה אחרת אמנם, אבל...)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מותק- של- בחורה
